איך שהעצב יכול פתאום לכבוש את הלב,
איך הוא הופך פינה רכה לכאב.
ואני בלי היסוס מקשיבה ומבצעת,
ואת הנפש שלי מכה ופוצעת.

תקועה באותו מקום ליד פתח הבית,
מחכה שמר עצב יפנה לי פתח איוורור.
גברת שמחה מחכה גם היא למר עצב,
מחכה להכנס אבל לא מקבלת אישור.

וככה המצב- גברת שמחה מנומסת,
ומר עצב אסון...
מר עצב תפס השתלטות-
גברת שמחה הלכה לישון...

ואולי יום אחד גברת שמחה תתעורר,
ואולי יום אחד ליבי יתאוורר.
ואולי מר עצב את ליבי ינטוש,
ואולי שמחה את ליבי שוב תכבוש.

ואולי ואולי, אלו רק ספקולציות,
מר עצב לימד אותי לא לנחש...
ורמז שגברת שמחה עלתה על מוקש...
אז אני לא אקווה, כך מר עצב ביקש,

והלב שלי שבוי של מר עצב,
הרים ידיים והתייאש.