לכאורה הדבר היה פשוט -
אבא רצה לנתק את כבל החשמל מהמחסן טרם יבואו הפועלים להרוס את
המחסן.
אבל אין זה דבר פשוט לאיש חולה סרטן לטפס על גג בית לנתק כבל
חשמל ולשוב ולרדת לארץ.
הוא ביקש ממני לבוא ולעזור - ואני השבתי בכן.
עד כה לא היה צורך לעזור עד כמה שהיתה קשה המחלה לא ביקש אבי
עזרה, היתה זו השנה הרביעית למחלה וכל שדרש מהמשפחה להמשיך
ולנהל חיי שגרה .
אך הפעם לא יכל עוד לבקש רק את השגרה.

הרכב עצר ליד המגרש, ירדנו יחד מהרכב והתחלנו להקיף את הבית
לכיוון המחסן. הבית היה מוקף בעצי פרי שונים ומשונים - כולם
יבשים בעלי גוון ירוק אפור.
כשהגענו אל המחסן היה ברור שיש צורך בסולם.
-"יש למטה סולם עץ, לך תביא אותו"
רצתי והבאתי את הסולם. שחזרתי הוא כבר ישב על המדרגות - חיוור
תשוש, הבטתי בו והוא הבין.
-"מצטער, כנראה שאני יותר עייף ממה שחשבתי"
-"לא, שטויות" פתרתי את מראהו העייף.
-"טוב, תעלה לגג ותראה מה מחבר את הכבל לגג"
השענתי את הסולם על קיר המחסן וטיפסתי אל הגג.

כשהגעתי למעלה, נבהלתי מגודל המשימה. כבל החשמל היה עבה ממה
שחשבתי והיה מחובר אל קופסת נתיכים שחורה.
-"מה אתה רואה?" שאל  מלמטה.
-"זה מחובר לקופסא" אמרתי בלי להביט למטה.
-"איזו קופסא - יש לה סמל של חברת החשמל?"
-"לא, של בזק!"
-"זו המרכזיה הישנה - זה בסדר תנתק את הכבל"
-"אני לא בטוח"
-"במה אתה לא בטוח? זו המרכזיה, אני יודע. תנתק"
שבתי והבטתי בקופסא  - הכבל היה מחובר אליה ללא ספק - לא יכול
להיות שזו המרכזיה.
-"אבא, אני לא חושב שזו הקופסא הנכונה"
-"אני לא טועה" הפעם הקול רעם - קול בוטח, חזק.
-"אבל הכבל מחובר אליה"
-"אתה רוצה שאני אעלה?" שוב הקול הרועם.
לפתע שמעתי נפילה - רצתי לקצה גג המחסן וראיתי את אבא על הרצפה
שוכב.
ירדתי במהירות בסולם עוזר לו לקום מהרצפה.
-"אני בסדר" אמר בקול כועס  "אני לא יכול לעלות למעלה - אני
עייף מדיי" מבט של יאוש ניבט מעיניו.
-"בסדר, בסדר אני אנתק את הכבל" אמרתי בקול של ילד שמרצה את
אביו.
-"לא, אתה לא מאמין לי ..."