הטלפון מצלצל.
אני מחכה מעברו השני של הקו, מחכה שמישהו ירים את השפופרת.
עוד לפני שמישהו מספיק אני מנתק.
אני מנסה שוב. לבי הולם בפראות.
"הלו?" מישהו שואל, ואני ממהר לנתק. אני נושם לרווחה.
אני מחכה עוד קצת, ואז מחליט לצלצל שוב.
"הלו?" קשה לי לנשום, ידי רועדת. "מי זה?"
אני מחכה, לא אומר דבר, ואז הוא מנתק.
אני נשאר חצי שנייה עם השפופרת ביד.

אני עדיין לא יכול להאמין שעשיתי זאת.
אני פשוט לא יכול להאמין על עצמי שסיפרתי!

עובר יום. אני מחליט לנסות שוב. הפעם ילד עונה לי.
"הלו?"
"שלום." מעניין אם הוא שם לב שהקול שלי רועד.
"אני רוצה בבקשה לדבר עם לילך."
"מי מבקש?"
"ידיד."
"אני אלך לקרוא לה."
"תודה ילד."
"ילדה."
שוב אני עומד במבוכה.
היא מרימה את השפופרת. "היי", היא אומרת. יש לה קול נחמד.
"היי."
"כבר חשבתי שלא תתקשר." אני מופתע.
"איך ידעת מי זה?" מי לא היה מופתע?
"ידעתי". היא עונה בפשטות.
"אבל אף פעם לא שמעת אותי. איך ידעת שזה אני?"
"אין לאף אחד מחבריי קול כזה עמוק."
"טוב, באמת התלבטתי אם להתקשר אלייך או לא".
ואז הילדה מופיעה. אני חושב לנתק, אבל נשאר על הקו.
"אפשר לדבר בחופשיות, היא הסתלקה. זו הייתה אחותי הקטנה, והיא
תמיד, אבל תמיד מפריעה לי בשיחות הטלפון הפרטיות שלי. בטח
עכשיו היא למעלה, רואה "בלה מאפיה" יחד עם משפחתי, כולל אימי
שבד"כ לא רואה טלוויזיה..."
היא מדברת די הרבה.
פתאום היא מפסיקה. יש שקט מוזר באוויר. אני לא אומר דבר.
גם היא לא. שנינו מחכים.
"לא קשה לך לדבר?" אני שואל לבסוף.
"לא, דווקא די קל לי."
"גם אחרי מה שדיברנו?!"
"תמיד קל לי לדבר." ידעתי שלא הייתי צריך להתקשר.
היא לא מה שחשבתי שתהיה.
"תשמעי, יש לי טלפון. אני כבר אתקשר אלייך, בסדר?"
"בסדר." והיא מנתקת.
אני ממשיך לאחוז בשפופרת, דמעות מתחילות לחנוק את גרוני.
אני לא מרשה להן לצאת החוצה.
ידעתי שלא הייתי צריך להתקשר.

היא הייתה הראשונה והאחרונה. עכשיו אני נודר נדר שלעולם, אבל
לעולם! לא אספר שוב על מה שקרה לי. הייתי טיפש כשחשבתי
שדווקא היא תבין בגלל מה שקרה לה.
אני כבר סלחתי לאחותי מזמן. אני יודע שהמקרה ממשיך לרדוף אותי,
גם בלילות, אבל מאז זה לא קרה שוב. אולי אני לא זוכר טוב. בכל
אופן, אני כבר סלחתי.
האמת היא שגם אני נהנתי. אולי זו הייתה בכלל אשמתי. אולי אני
גרמתי לה לעשות את מה שעשתה.
לא!
הייתי קטן, לא הבנתי מה אני עושה בכלל, או מה היא עושה לי.
היא הכריחה אותי! הכריחה! אני לא רציתי לעשות את זה!
אבל נהנתי, והיא הרגישה בזה. השתמשה בזה כקלף נגדי.
הייתי קטן מאוד, ולא הבנתי מה קורה לי. היום אני כבר גדול
מספיק בשביל להבין. אני יותר בחיים! לא אתן למישהו לנצל
אותי.
בחיים לא!
שימשיכו לחלום.