היום בשיעור מדע המורה שאלה אותנו איזה צמחים אנחנו מכירים,
כל הילדים צעקו קקטוס, ורד, גראניום וכל זה, ורק אני אמרתי
'רוני'.
אבל ענת אין כזה צמח רוני,
בטח שיש! רוני זה אח שלי, בצבא עשו אותו צמח.


כשרוני חזר צמח מלבנון אז אמא הסבירה לי שהוא לא ממש צמח עם
עלים ופרחים וזה, הוא רק ישן,   בבית של לוינשטיין,
והוא ישן כל כך חזק שלא רוצים להעיר אותו, רוצים שהוא יקום
לבד.
ואז היא בכתה, אני לא כל כך הבנתי למה כי לדעתי זה ממש נחמד
מצידו של מר לוינשטיין להרשות לרוני לישון אצלו בבית כל כך
הרבה זמן.


הרופאים אמרו לאמא שלי שאולי אם רוני יפגוש אותי זה יעזור לו
להתעורר יותר מהר.
אז נסענו לבית לוינשטיין, שזה בכלל לא בית של מישהו זה רק שם
של בית חולים. אבל אם רוני ישן אז למה הוא בבית חולים?
הרופאים צחקו, ואמא אמרה שרוני בתרדמת, שזה כשמקבלים מכה חזקה
בראש אז הראש מפסיק לעבוד ורק הלב עוד פועל. היא אמרה שאולי אם
אני ידבר עם רוני ויחבק אותו אז הראש שלו יתעורר.
סיפרתי לרוני על הבצפר שלי, ועל זה שכל המורים נהיו נחמדים
אלי,
אפילו הסבתא לתנ"ך שהייתה אומרת לי "ענת הגישי מחברתך" כבר לא
צועקת עלי.
גם סיפרתי לו על הבית ועל איך שהוא השתנה בזמן שהוא ישן,
על אמא שבלילה אחרי שהיא מרדימה אותי, וחושבת שאני כבר ישנה
היא מתחילה לבכות והולכת לחדר הישן שלו.
ועל אבא ששם כל הזמן כיפה על הראש, ובשבת הוא אפילו הולך לבית
כנסת. יכולתי להמשיך לספר לו על המון דברים שקרו, מכבי לקחו את
גביע ארופה, אבל אמא בדיוק נכנסה לחדר ואמרה שצריך ללכת,
אז חיבקתי אותו חזק חזק כמו שהייתי מחבקת אותו כשהוא היה חוזר
מהצבא ביום שישי, ואז הלכנו.


בלילה דיברתי עם רוני.
הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, ושהוא שמע את כל מה שסיפרתי לו
היום, הוא אפילו הרשה לי ללבוש את החרמונית שלו, שזה מעיל כזה
שפעם היה אסור לי לגעת בו כי הוא נורא יקר.
ואז שאלתי אותו אם הוא עדיין עייף, הוא אמר לי שכבר לא.


בלילה הלב של רוני הפסיק לפעול.