אין לי מוזה, וזה מצב די מבעס.
לפעמים אני עצובה אז אני....לא, אני לא עצובה.
אין לי צורך לכתוב כאב, ואושר....זה בעיה לכתוב אושר.
כי חשבתי, אולי אני אכתוב שיר בשם "כיף לי"?, רגע...בעצם, זה
לא חטיף? אולי בעצם לכתוב כלום זו האומנות! כן, אני פשוט לא
אפרסם כלום במשך זמן......yhea, that'll throw them off!!
ולמה בעצם אני צריכה לכתוב משהו עמוק? למה לא לכתוב "גזר"
ולפרסם? מי בדיוק אמר שזה לא אומנותי ומיוחד? אבל, איזו מן
הצהרה זה נותן? אולי שאני לא כשרונית מספיק בכדי להמציא מילים
או שירים או סיפורים או מניפסטים...אבל בעצם, אולי אני חדשנית?
אולי אני פותחת תקופה חדשה באומנות ישראלית? אומנות שמדברת קצת
פחות במילים.
אני יכולה להוסיף למילה גזר גם סלט ביצים! איזה מן קונוטציה זה
נותן? אולי בעצם אנשים יוכלו להתחבר ממש ליצירה הזאת כי הם
אוהבים גזר וסלט ביצים, לחוד וביחד. אולי אנשים ירגישו גועל?
כי אני אישית בחיים לא אוכל סלט ביצים רק מהריח. אז רגע! אני
עכשיו גם מערבת ריחות ומראות! אז אולי יהיו כאלה שיחוו רגשות
מעורבים, כי מצד אחד, איכסה סלט ביצים אבל גזר זה ממש אחלה.
אולי זה בעל קונוטציות מיניות, אולי זה מרמז על מהותו של הגבר.
קישקוש ביצים וגזר...לפעמים.
אולי אני בעצם מפספסת את הנקודה, הרי אומנות באה לגרום לך
לחשוב ולהרגיש, אבל אם הינו פוגשים גזר ברחוב אני לא בטוחה
שהינו משקיעים בזה המון מחשבה.
חוץ מזה, הקוראים של היום מעונינים בדברים קיצביים ומהירים,
משהו שלא תמיד ברור איפה הפואנטה אבל זה אמור לגרום לך להרגיש
בעיטה בבטן, לקומם, לגרום הזדהות...והעיקר שזה של יוצר שפעם
כבר שרדתי יצירה שלו, כי זה אם זה לא על בטוח, למה להשקיע?
רצוי שלפעמים יופיע פן פוליטי או מוות, כי לאחרונה יש תחושה
כזאת באוויר שהשנים מסתדרים נפלא יחד.  או למה לא לתקוף את
צה"ל? או את מהות היותך יהודי? השאלה שנשאלת לבסוף, האם אחרי
כל מה שכתבתי כבר עברתי מרד אדיפלי? האם כבר מרדתי בישראל?
לצערי, לא. לא באמת חוללתי שינוי, רק כתבתי "גזר, סלט ביצים."
לא יצאתי להפגין ברחובות נגד ממסד בן 80 שמנהל לי את החיים איך
שבא לו, לא יצאתי נגד תרבות פופ זולה ופשטנית שלא מאפשרת לי
מחשבה משל עצמי וגם לא הקמתי תנועה שתלחם למען זכיות האישה בלי
אינטרסים ובלי תרוצים. גם לא הקמתי מערכת חינוך חדשה והוגנת.
רק ישבתי ועשיתי את מה שניקרא "mental wanking". לא, אני לא
אשנה עולמות. והאומנם?
האם אני לא מסוגלת לפרסם מניפסט תרבותי חדש שיפתח גם חלון חדש
באומנות? שזה כבר ירגיש לגיטימי למרוד באבות התרבות הספרותית
שלנו...למה אני לא יכולה להמציא מחדש את הסוראליזם ודאדא? למה
לא לפתוח חלון חדש בראליזם? אולי כי אמרו לי שאני לא יכולה?
אולי כי לא פירגנו? אולי כי פשוט לא בא לי ואולי כי לא מרדתי
מרד אדיפלי?
ואולי בגלל שאף פעם לא באמת פרסמתי יצירה עם "גזר, סלט ביצים."