המלכה הסתכלה במראה, חייכה לעצמה והסתובבה לאחור. מאחוריה עמד
ילד קטן, אולי בן 8, אולי בן 7, וחזר על בקשתו המוזרה:
"אני רוצה גן משחקים"

היכול להיות שבממלכה כזאת מכובדת כמו ממלכתנו זו, דבר כל כך
בלתי מכובד ובלתי אלגנטי כמו גן משחקים?
ועזבו את עצם הבקשה של דבר כל כך בלתי מכובד, אך עוד יותר מוזר
הוא : לחזור על הבקשה? האם זה ייתכן שילד בן 8 או 7 שהוא במקרה
בנה של המלכה, יחזור על הבקשה הזאת?

המלכה נדהמה, הבקשה הזאת היא בערך הבקשה הכי חוצפנית ותמוהה
שאי פעם שמעה מבנה היחיד, היא לא מבינה איך החינוך שלה ושל כל
המטפלות והפסיכולוגים שהגיעו כדי לעזור, הביאו את הילדון למצב
של בקשה כזאת, משהו לא הגיוני פה, זה בטוח.

"למה שתרצה כזה דבר?" שאלה המלכה.

"כי זה כיף" ענה הילדון.

"אני מציעה שתחזור לאגף שלך ותחשוב על מה שהרגע ביקשת ממני ואז
תחזור, אבל בינתיים, עזוב אותי במנוחה, יש לי ענייני ממלכה
חשובים על הראש" ציוותה עליו המלכה.

"למה?" שאל הילד.

"כי ככה ועזוב אותי בשקט, ילד פוחז" ענתה המלכה.

צעד החוצה מהחדר ילד מבויש שהוציאו לו את האוויר מהמפרשים,
רמסו את התקווה שאחרונה שלו לקבל את מה שרצה יותר מהכל : גן
משחקים.
וכי למה שירצה ילד כמו הנסיך אדוארד ג'ואן פרנסואה הרביעי גן
משחקים? נראה לי שלשאלה הזאת יש כמה תשובות שלא לגמרי סותרות
אחת את השנייה.

התשובה הראשונה תהיה שנמאס לו להיות כל כך מבודד ומרוחק משאר
הילדים והוא רוצה גם להכיר כמה, ובגלל שראה לפני כמה ימים
כשהלך לטייל עם האומנת בפארק, וראה גן שעשועים, וראה ילדים
משחקים בו, החליט בלבו שגם לו יהיה גם שעשועים ואז גם הוא יוכל
לשחק עם ילדים אחרים מלבד האומנת ננסי, שגם היא לא בדיוק
ילדה.

עוד תשובה לעניין הנ"ל תהיה שהוא פשוט רוצה לבדוק אפשרויות,
לבדוק כיוונים נוספים, למצוא דרך חדשה לחיות בה. אבל כל אלה
רעיונות פילוסופיים ובוגרים מדי בשביל ילד בן 8 לחשוב עליהם.
אם עוד כמה שנים הוא יחשוב על העניין הזה, אולי יגיע לרעיונות
האלו, אבל בינתיים הוא לא מכיר את הפסיכולוגיות והרעיונות
הפילוסופיים שמאחורי הרעיון שלו שיהיה לו גן משחקים.

עוד תשובה יכולה להיות שהוא פשוט היה צריך לזוז, ילד
היפראקטיבי, והמטפלת ננסי לא הייתה מספיק היפראקטיבית בשבילו
ובשביל הקצב המטורף בו רצה לעשות דברים ולבנות מגדלים ולשחק
בדברים אחרים.

הרבה דברים הציקו לאדוארד. אחד הדברים היה שתמיד כשביקש מהמלכה
משהו שיש להרבה ילדים בממלכה, רוב הפעמים לא קיבל את מה שרצה,
חוץ מהפעם שרצה לאכול במסעדת מזון מהיר ליום הולדתו, אבל זה
היה צעד תקדימי והוא התפלא שהמלכה הרשתה לו.

עוד משהו שדי הציק לאדוארד הרביעי, הוא שמו האמצעי, ג'ואן,
שהוא בד"כ שם של ילדה. הוא לא הבין למה אמו נתנה לו שם כזה
בלתי הולם, אבל הוא היה עסוק בלמצוא דרכים לשכנע את המלכה לתת
לו גן משחקים.

בינתיים ישבה המלכה בחדר הגדול שבו התעסקה ם כל ענייני המדינה,
שם היה לה את השולחן וכל כלי החשיבה שלהם נצרכה. היא המשיכה
בענייני הממלכה הכל כך חשובים ,אבל מדי פעם עצרה לרגע לחשוב על
עצמה, ועל בעלה זכרונו לברכה, ועל הילד שהיא מגדלת ללא דמות
גברית שתשפיע עליו. לפחות לא דמות גברית דומיננטית.

היא חשבה על תחילת היחסים שלה עם הנסיך אדוארד השלישי, שלא
הספיק להפוך למלך. היא נזכרה ביום שהודיעו לה שהא מתחתנת אתו,
היא אפילו לא הכירה אותו מקודם, והיא הייתה בטוחה שהוא יהיה
רשע וזה מה שיש לה. אחרי שהתחתנו היא גילתה את טוב ליבו ואת
האופי המלאכי והנהדר שלו, שכל כך נוגד את מה שהיה באותו זמן
ומה שהיא ציפתה שהוא יהיה. הם חיו ביחד כמה שנים עד שנכנסה
להריון ממנו (כמובן שבדרכים בלתי מלכותיות שעקב חוסר המכובדות
שלהן, נמנעתי מלהביא אותן בפניכם) ואז כמה חודשים אחרי שילדה
את אדוארד בנם הקטן, התנקשו בחייו של בעלה.
ולמה בעצם החליטה לשים בין שני השמות של בנה את השם הנקבי
ג'ואן? היא זוכרת את זה במדויק כאילו זה קרה לפני חצי שעה והכל
עוד טרי בזיכרונה. חודשים ספורים בלבד לפני שהתחתנה, היא בילתה
עם בת דודתה אמילי, ושתיהן נשבעו אחת לשנייה שלבת הראשונה
שלהן, שתיהן תקרא לבתה ג'ואן, כאן זה לא המקום לפרט את כל
השתלשלות העניינים ולמה דווקא ג'ואן, זהו סיפור בלתי מכובד ולא
ראוי שידלוף לאנשים שלא מעורבים בפרשייה.
כמובן שנולד לה בן, אך משהו בלב שלה אמר לה שעכשיו זה הזמן
לממש את הנדר שלה, והיא צדקה, כבר לא תהיה לה בת מהנסיך אדוארד
השלישי.

הנסיך הקטן בן ה8, ישב בחדרו, עדיין מנסה לחשוב על טיעונים ולא
מצליח. כנראה שהוא כבר לא יקבל את גן המשחקים שלו, כנראה שהכל
אבוד מראש ואין לו בשביל מה לבזבז את הזמן. אבל כמו תמיד, הוא
חייב לנסות.