סימפלי קביזון / כמעט וסוף |
פסים של אור בי נוגעים, מעשן סיגריה בין התריסים.
עננים של מילים, כמו זבובים עוברים בין אנשים
אין תוכן, אין מטרה, אין מי שייתן לי את התשובה.
העולם ישן, והכל נראה פתאום כמו לחישה בתוך רעש גדול.
הרוח מביאה עמה המלנכוליה, כמו הספינקס מילל לירח.
וכשהאור עולה, החושך לא נגמר.
רק מתקיים לא באמת חי.
רוצה לצרוח, אבל אין מי שישמע.
אני הייתי עוד שריטה בזמן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|