דצמבר הגיע, השנה הוא לבד.
לילה, יוצא לקנות סיגריות, מוציא את היד מהחלון וישר חזרה כי
קר.
ברדיו מלנכוליה זולה, מפליא איך זה נוגע בך.
בחדר תמונה, הוא בעצם ליצן אבל הלילה לא.
הוא אומר שקשה לו עם עצמו.

היא לבד, כמו תמיד.
דלת, מיטה ארון, לוחות קנבס ועשן,  החיים שלה.
היא לא רוצה להיות חלק מחיים של אף אחד,
היא לא רוצה שמישהו יהיה חלק מהחיים שלה.
היא אומרת לכל אחד נמאס ממשהו, לי נמאס לחיות.

הוא מתיישב, מדליק סיגריה, ג'וני מתחיל לדבר.
מנסה לכתוב, היא ישר עולה לו בראש. הוא שולל.
מקיא את עצמו על דף, מסדר בתבניות קוביות של מילים.
ובסוף אומר שהנייר הוליד רק נייר.
מחר הוא יהיה שוב ליצן.

היא מעשנת, לוקחת מכחול, מציירת.
שכבות כהות על שכבות קהות, אובייקטים נסתרים.
מניה דיפרסיה כרונית, היא הפסיקה לקחת כדורים, היא אומרת שזה
מדכא את המחשבה.
ושתלך להזדיין הפסיכיאטרית.

בוקר,

       הוא אומר שנמאס לו לחיות.
  היא אומרת שקשה לה עם עצמה.