היי,
אני כותב כי קצת קשה לי לדבר ורציתי דעת "למה?". את בטח שואלת
את עצמך "למה מה?" אבל ה"למה" הזה הוא די מורכב והוא בעצם כמה
"למה"ים. נתחיל בלמה את לא רוצה לדבר איתי? עשיתי משהו רע שאני
לא יודע עליו? למה כשאת כן עונה לי לטלפון את כל-כך נחמדה
כאילו את שמחה לשמוע אותי? למה אמרת שתתקשרי אליי ושאת רוצה
שניפגש אם את לא רוצה? כל-כך קשה להגיד למישהו את האמת המרה
בפנים? איש חכם אמר "עדיף אמת מרה על שקר מתוק". למה אחרי חצי
שנה שלא ראיתי אותך התחלת להתרוצץ לי בראש פתאום בלי התראה?
אני מנסה להמשיך את המכתב כמה שיותר כדי להרגיש כאילו אני מדבר
איתך יותר זמן אבל אני יודע שזו רק אשליה כמו בכל הפעמים שבאמת
דיברנו ואני זרקתי עוד ועוד משפטים מטומטמים רק כדי שהשיחה לא
תיגמר.
אני לא מבין אנשים שמוותרים כך סתם על אחרים. אני לא בטוח
שתפגשי עוד אחד שיתעורר יקיצה טבעית בארבע בבוקר ואחרי שלושים
שניות יענה לטלפון ממך, אני יודע שלי זה לא יקרה, ואת בעצמך
אמרת שמה שקורה ביננו מתחיל להפחיד. אנחנו פשוט דומים בכל-כך
הרבה דברים הייתי אומר אפילו שווים.
הדבר הכי מצחיק הוא שזרקת אותי בלי שהיינו חברים. עשית כל צעד
בדרך מחושבת כמו שכתוב בספר הלא כתוב לזריקות. בהתחלה אמרת שאת
רוצה לשמור על קשר, לאחר מכן לא ענית לי לטלפונים, אחרי זה
ענית לטלפון, נתת תירוץ עלוב אך הגיוני והראית כמה את שמחה
לשמוע ממני ושאת רוצה שניפגש ושאת תתקשרי אליי וכשלא התקשרת
קיווית שאבין את הרמז. הבנתי אותו.
לא נפגעתי כמו שלא הבנתי "למה?" וכנראה שלעולם לא אבין.
את כנראה עוד תפקיד משני בסרט שלי למרות שרציתי שתהיי בתפקיד
ראשי ואני עדיין מקווה שהטקסט שלך לא נגמר ולא יגמר לעולם.
מעולם לא הייתי טיפוס אובססיבי וזה פן שלא הכרתי בי ואני מקווה
שכאן זה יגמר.
אני מאחל לך שלא תפלי עוד פעם על המסוממים שאת אומרת שאת תמיד
נופלת עליהם... או אולי הם הטיפוסים שלך. אני מאמין שלא. בכל
מקרה, תהני משארית חייך, אני כנראה לא בתסריט של הסרט שלך.


נ.ב.
אני מקווה שזה לא יהרוס את המכתב שכתוב גרוע גם ככה, אבל חן
אמרה לי ש"האלכימאי" אצלך, והוא לא ממש שלי ככה שאני צריך אותו
חזרה.