חזרתי הביתה זרקתי את התיק ליד המיטה ופניתי לחצר.
קראתי לחתולי ממושי וישר הוא בא. ליטפתי אותו קצת הבאתי לו
חטיף ונכנסתי חזרה הביתה.
התקלחתי התלבשתי ועמדתי לצאת לשיעור פרטי במתמטיקה(חשבתם שאני
חכם בטבעיות?). הלכתי לכיוון התחנה כשמושמוש מלווה אותי את
הדרך. באוטובוס כרגיל רוב של עובדים זרים. נותנים לי הרגשה
כאילו אני אל שייך ולאו דווקא הם. אחרי נסיעה מביכה הגעתי
למחוז חפצי.
עליתי למורה והעברתי שיעור מוצלח למדי ולא יוצר מדי לשעמם.
אך כל אותה עת לא הצלחתי להוציא את סיגל ויעל מראשי. הלכתי
חזרה לכיוון האוטובוס שיקח אותי הביתה ועברתי ליד ביתי עד לפני
שנה(ההורים רצו לעבור ההורים). פתאום דמות קטנה מתקרבת אליי
מהחשכה ואני מתקשה לראות מי זה ממצמץ עיני עד שאני מזהה את
סיגל מתקרבים אחד לשני ואני חושב באם להגיד שלום משער שלא תזהה
אותי מכיוון שהיא גם לא רגילה לראות אותי באזור מגוריה.
-"מתן? מה אתה עושה פה?".
-"אני לומד פה מתמטיקה אצל שרון. מכירה אותה?".
-"כן,כן איך היה השיעור?".
-"בסדר.כמה ששיעור מתמטיקה יכול להיות בסדר."
היא חייכה בדיוק התגובה שלה ציפיתי. פשוט אני אוהב כשצוחקים
ממה שאני אומר זה נותן לי להרגיש כאילו נעימה להם חברתי, בנוסף
לסיגל היה חיוך נחמד שלא היה מזיק לי לראות (למרות שבחושך אני
כמעט לא רואה-מודה אני חצי עיוור!!).
-"אז מה אתה עושה עכשיו?" שאלה סיגל.
-"הולך הביתה,נראה לי".
-"מתן, מה זה לא נעים לי לבקש ממך את זה אבל אכפת לך לבוא
לעזור לי במתמטיקה לאיזה חצי שעה?".
סיגל הסתכלה עליי במבט של כנות ולא חשבתי שיש כוונות אחרות
מאחורי דבריה כי ידעתי שהיא נכשלת במתמטיקה.
בנוסף אני פשוט רכיכה כשאיזה בת מבקשת ממני משהו ותמיד מסכים
אתם יודעים מין כזה כלבה שהרבה לא מתביישות לנצל.
-"אמממ...בסדר" אמרתי מוסיף חצי חיוך.
-"יופי!" ענתה בשמחה חצי לא ברורה.
עלינו אליה הביתה וכבר התרחש חצי סיוט שלי והייתי צריך לפגוש
את אימה.
-"נעים מאוד איך קוראים לך בחור?"
-"מתן" עניתי.
-"אמא עזבי אותנו מתן בא ללמד אותי מתמטיקה..." גערה בה סיגל.
-"יפה מאוד מצידו אולי תרצ..." נקטע קולה של אמא של סיגל אחרי
שסיגל משכה אותי בזרועה אל חדרה.
נכנסתי והחדר דמה למה שדמיינתי שיהיה חדרה של סיגל. פשוט.
פה ושם איזה קישוט קיטשי של בנות. נר ריחני על אדן החלון כרזות
מרהיבות של סרטים ישנים.
"מתן אתה אוהב מוזיקה?" שאלה סיגל.
לפני שהספקתי לענות בקעו ממערכת הסטריאו שלה צלילים של גיטרות

ישר זיהיתי את קולו של סולן להקת אואזיס. היא הוציאה מחברות
מתמטיקה ופתאום הרגשתי תחושה של כבדות. אולי באמת קיוויתי שהיא
רצתה משהו אחר. ישבנו חצי שעה ואז הטלפון צלצל.
סיגל ענתה ואחרי 5 דקות בערך של דיבורים וציחקוקים ניתקה.
-"בוא הולכים ליעל".
-"יעל? לא רצית ללמוד?" התפלאתי.
-"זה בסדר נלמד אצלה".
יעל הייתה עולה וותיקה מחבר העמים משמתע מכך הייתה גם טובה
במתמטיקה(אני לא גזען זה נכון!!). ילדה שאומרת מה שבראש שלה,די
חביבה ואחת היחידות בבית הספר שהייתה אומרת לי שלום כשראתה
אותי.
הלכנו ליעל ברגל. היה קצת קר אבל יעל גרה די קרוב.
הגענו ללובי בניינה של יעל וסיגל בלי לצלצל באינטרקום פתחה את
הדלת ע"י מכה בצידה השמאלי.
עלינו במעלית ושתקנו אני כבר הרגשתי לא נעים חשבתי שהסיבה
היחידה שסיגל הזמינה אותי הייתה כי לא היה לה נעים לבשר לי
שעבודתי בעזרה לה הסתיימה.
המעלית נפתחה. חדר המדרגות היה חשוך. הגענו ליד הגלת לביתה
והשקט היה מוגזם. סיגל דפקה על הדלת בעדינות ששמורה לבחורה.
שמעתי צעדים קטנים הולכים ומתחזקים.
הדלת נפתחה ויעל לבושה בחזייה ותחתונים פתחה את הדלת.
מה אני יכול להגיד? הייתי המום. אמנם חיבבתי את יעל אבל לא
חשבתי עליה בצורה מינית והיא נגלתה לפניי פשוט ביופי אלוהי.
-"היי" היא חייכה כשראתה את שנינו "כנסו".
נכנסתי בזהירות לא מבין יותר מה קורה לי. פתאום קפאתי מטר אחרי
הכניסה לדירה. נזכרתי בחלום. לא יכול להיות שזה קשור אמרתי
לעצמי.
-"אתה בא?" שאלו שניהן במין תאימות מושלמת.
-"כן,כן" עניתי המום והלכתי אחריהן לכיוון הסלון הקטן.
הדירה הייתה דירה קטנה ונחמדה. שום אור לא היה דלוק. רק מספר
נרות דלקו במקומות אסטרטגיים.
אזרתי אומץ ושאלתי "מה הולך פה?".
-"טוב מתן" אמרה יעל "ידענו שיש לך שיעור היום כי גם אורנית
לומדת אצל שרון אז תכננו את זה שסיגל תפגוש אותך ושניכם תבואו
אליי כי ההורים שלי לא בבית ונעשה משהו מיוחד."
-"מה זאת אומרת?" שאלתי למרות שהרעיון נראה לי מעניין.
-"אתה תמיד נראה כל כך בודד בבית ספר ואנחנו מחבבות אותך רצינו
פשוט להפגש אחרי בבית ספר לבלות ביחד." הסבירה יעל.
-"מחבבות?"
-"כן, מחבבות" חייכו חיוך שהמיס אותי.
הסמקתי. -"מתן אל תתבייש לנו אנחנו סתם רוצות לראות טלוויזיה
ולדבר". חייכתי חיוך של מבוכה.
יעל הדליקה את הטלוויזיה וראינו סרט באחד מערוצי הסרטים.
האלמנט החמישי. -"איזה יפה היא נכון יעל?" אמרה סיגל לפתע.
-"כן..מה אתה אומר מתן?"
-"מה? אה כן יפה מאוד" לא הייתי מרוכז בסרט הייתי מפוחד,
מודה.
ככה המשיך הערב. דברנו,אני השתחררתי מהלחץ, נהנינו ואבדנו
תחושה של זמן.
סיפרתי ליעל וסיגל את כל הדברים ששמרתי בליבי והן גם גילו לי
סודות כמוסים שהיו להן. צחקנו ודברנו אז הגענו לנקודת מפנה.
-"אתם יודעים להורים שלי יש בקבוק של וויסקי איפשהו פה בא לכם
לנסות?" לא ידעתי מה להגיד בחיים שלי לא שתיתי.
סיגל גם לא נראתה בטוחה בעצמה והפנתה את השאלה אליי.
-"לא יודעת מה אתה אומר מתן?"
-"בחיים שלי לא שתיתי אבל תביאי בואי ננסה."
פתחנו את הבקבוק שתינו ויעל הלכה לחדרה.
כעבור דקותיים חזרה יעל לבושה ועם צרור מפתחות.
-"מה זה?" שאלתי.
-"המפתחות לאוטו של אח שלי..." ענתה יעל.
-"יעל...מה קרה את שיכורה?" ענתה לה סיגל בקול של אמא
פולנייה.
-"לא פשוט בא לי לעשות משהו מעניין. מה אתה אומר מתן בא לך
לקרוע את הכביש?"
-"מה שאני אנהג?" התפלאתי.
-"כן.." הסתכלה עליי שנייה אחת במבט חתולי ואז נישקה אותי
בפראות.
לא האמנתי ונישקתי אותה בחזרה וזה היה מדהים הנשיקה הראשונה
שלי בערב הכי מדהים בחיי.
-"את באה סיגל?" צעקתי מאושר מחייך.
סיגל הסתכלה עליי ונישקה אותי גם היא מחייכת וביד השנייה מלטפת
שערה.
לבשנו בשיא המהירות נעליים, לקחנו את הבקבוק וויסקי וירדנו
במהירות במדרגות עד שהגענו לאוטו.
אני הייתי באמצע למידת נהיגה אבל לא היה אכפת לי הרגשתי שזה
לילה אלוהי. יעל ישבה לידי ומיכל ישבה מאחור. הרגשתי את
הארדנלין וההתרגשות אצלהן. הייתי מוכן להסתערות על החיים.
התחלתי לנהוג.
יעל מחבקת אותי ומיכל צועקת מהתרגשות נסענו במשך חמש דקות...
עד שנהיה לי חושך בעיניים.

קמתי לקול צפצופים קצובים.
הרגשתי קוצים על שתי רגליי הרגשה שהם נרדמו.
הרחתי ריח מסריח ומוכר אבל לא זיהיתי אותו.
-"מה זה הריח הזה?" מלמלתי משפשף את עיניי.
פתחתי עיניי וראיתי קירות לבנים ואני שוכב במיטה קטנה במרכז
החדר.
הרגשתי צורך לצעוק "יעל!! סיגל!!!" ניסיתי לרדת מהמיטה ונפלתי.