אתמול בערב היה אצלי הבחור המושלם. בהתחלה ראינו סרט יחד עם
עוד כמה חבר'ה. ואחרי שכולם הלכו עברנו לחדר שלי. בשלב מסויים
הוא עשה לי מסאז', אחר כך אני עשיתי לו, וכשקפאנו מקור התכסנו
יחד בשמיכה, שכבתי צמודה אליו, עם הראש עליו. הבחור המושלם
סיפר לי עד כמה הוא אוהב את החברה שלו, ועד כמה הוא מאושר.
חיבקתי את הבחור המושלם ודמיינתי שהחברה שלו זו אני. אחר כך
דיברנו קצת עלי, ועל זה שאני תמיד מתאהבת בבחורים הלא נכונים.
הבחור המושלם היה רוצה שאני אהיה מאושרת כמוהו, אבל זה בלתי
אפשרי, כי אני קצת משוגעת. קצת דיכאונית.
שיחקתי לבחור המושלם בשיער והתגריתי בו. "אם לא הייתה לי
חברה..." הוא אמר לי. "אתה סתם מתרץ תירוצים, כי אתה מפחד,
בדיוק כמוני" חייכתי אליו.
הבחור המושלם הביט בי בעיניים היפיפיות שלו ונשק לי על המצח.
הרגשתי את היד שלו יורדת על הגוף שלי עד המכנס. הוא פתח לי את
הכפתור ואת הריצ'רץ'. היד שלו נעלמה איפשהו מתחת לשמיכה ואני
מיידית סגרתי בחזרה את הריצ'רץ'. "את רואה שאת מפחדת?" הוא
הביט בי במבט מנצח. "אתה מתקדם מהר מדי." לא יכולתי לתת לו
לנצח. אני הרי בלתי מנוצחת. תמיד. "אם היית שולח את היד שלך אל
מתחת לחולצה שלי, לא היית נתקל בסירוב" החזקתי לו את היד
החמימה שלו בידי הקפואה. תהיתי אם להכניס את ידו אל מתחת
לחולצתי, אבל הוא רק חזר ואמר "אם לא הייתה לי חברה..." ואז
לקח את ידו ושם אותה מעלי, מחבק אותי.
אני לא מכירה את החברה של הבחור המושלם. אבל אני מקנאה בה.
כשהם ייפרדו, המצב ישאר אותו הדבר, אלא שהבחור המושלם לא יהיה
כל כך מאושר. הייתי רוצה להתאהב בבחור המושלם, אבל זה אף פעם
לא קרה. לבחור המושלם יש פילגש. החברה הכי טובה שלי. הוא לא
בוגד בחברה שלו איתה, אבל כשהוא מרגיש צורך, הוא מתקשר אליה,
הם נפגשים, מתחבקים, מתמזמזים. להתנשק הוא לא מרשה לה. הוא
טוען שהפה מסמל אהבה, אבל ללקק אותה בכל הגוף הפה שלו יכול.
בזמן האחרון הבחור המושלם ואני משחקים. מתגרים אחד בשני. יש
בינינו מתח מיני. זה מוזר לי. אבל אני נהנית. הייתי רוצה להיות
הפילגש השניה שלו. הוא טוען שזה מה שאני, אבל שנינו יודעים שזה
לא נכון, הוא חושב שאני תמימה ומפחד לפגוע בי.
לי לא היה חבר. כל נגיעה בו, היא נגיעה ראשונית שלי, כל חיבוק
איתו, מסמל בשבילי משהו. אבל לא אהבה. רק צורך בחום. הבחור
המושלם מחמם אותי. הפילגש שלו כבר התנסתה בכל דבר שהוא התנסה
בו עם אחד מחבריה לשעבר. הם מתאימים. הם נעזרים אחד בשני
למימוש תשוקות גופניות, לא רגשיות. אני רוצה להיות כמוהם. אני
רוצה להתמזמז איתו מבלי לחוש אשמה על כך שאני מסירה מתוכי כל
טיפת תמימות שעוד נותרה בי. אני רוצה לתפוס אותו ולנשק אותו
בכל הגוף, ללטף אותו, להפשיט אותו. אני רוצה לתת לעצמי לפרוץ
את החומות. אבל אני "הילדה התמימה". ועכשיו לבחור המושלם יש
חברה. הוא מפנק אותה. מנשק אותה. מלווה אותה הביתה, קונה לה
מתנות, אומר לה דברים יפים, מילות אהבה, מפתיע אותה. הילדה
הקטנה שיוצאת עם הבחור המושלם הרוויחה ג'נטלמן אמיתי עם לב זהב
וגוף פצצה. הילדה שיוצאת עם הבחור המושלם הרוויחה ים של אהבה.
ואני, אני רוצה חבר, שיהיה כמו, הבחור המושלם. ואז, כשאפגש שוב
עם הבחור המושלם, אני אוכל להתמסר לו, בידיעה שאני מאוהבת
בבחור אחר, בגלל שהבחור המושלם אמר לי אתמול "אל תדאגי, תמיד
נמשיך במפגשים האלו, צריך להפיג מתחים באמצעות התשוקה הזו
שלנו, תשוקה של ידידים, זו שרק אנשים כמונו מבינים".
ואולי, כשיהיה לי חבר, הבחור המושלם יראה לי הרבה פחות מושלם.