שכבתי על הרצפה.לא יכולתי לראות את רגליי. הרגשתי אותן, את
הכאב.
התחלתי לבכות. הבנתי את משמעות החלום. אני ער והן לא...
הן שוכבות לידי. בגללי.
אומרים שאחרי השיא באה נפילה...אבל לא אומרים שבסוף הנפילה
מחכה רצפת בטון...



חלק  א
"אני אוהבת אותך" אמרה הטלוויזיה בערוץ הרגשני שאחותי ראתה.
"כן בטח זה מה שכולן אומרות"-חשבתי.
פיהקתי והעברתי לחדשות בהוראת אימי...
ספינה? נשק? עוד מגמגם אחד שמנסה למכור לי לוקשים...
הלכתי לחדרי הסתכלתי על המחשב לא התפתתי וטיפסתי על המיטה.
"מעניין"-חשבתי. הכרית היום נוחה מהרגיל...נרדמתי... בחלום
חלמתי על שתי בחורות.
מעניין עד היום זה לא קרה לי... אני לא כזה בחור מנייאק (לדעתי
שתי בחורת זה פנטזיה קצת יהירה). שתיהן היו מתולתלות אחת
ג'ינג'ית כועסת השנייה ברונטית שקטה. לא שמתי לב לפרצופים. אל
תבינו אותי לא נכון זה לא היה חלום אירוטי. פשוט חלמתי שהן
איתי במיטה (שוב,לא אירוטי) שוכבים,שותקים,מנמנמים. התעוררתי
מהחלום, אדיש למדיי וחזרתי לישון ושוב אותו "חלום". זה לא היה
נעים וזה לא היה מביך. לא  מרגש ולא מפחיד. פשוט שכבנו
וישנו... קמתי בבוקר ואמרתי לעצמי שזה מאוד מעניין וכל היום
חשבתי על זה. אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שלחלום הזה אין
משמעות. "אין משמעות" פתאום המילה הדהדה בראשי. אה, נכון
שיעור מתמטיקה.
"ומה זה אומר, מתן?"-צפצפה המורה.
"אה...שהגרף לא חותך את ציר ה-Y..."-עניתי למרות שהייתי עסוק
בהירהורים.
"נכון מאוד"-ענתה לי המורה באדישותה הרגילה.
חזרתי לנמנם על ספר האלגברה הקשיח. הרמתי מבטי ונרתעתי במהירות
אחורה. HELL. זה היה כתוב מול עיני השמאלית.
קמתי.איזה מטומטם אני... המחשבון היה הפוך מול עיני ועליו
הספרות
7734. הסתכלתי על סיגל והיא נראיתה לי מוכרת. מצמצתי עיניי
והיא הסתכלה עליי ואמרה "מה קרה מתן?"ועינייה הירוקות-חומות
נצנצו.
"כלום"-עניתי וצעקתי למורה "המורה אפשר לצאת לשירותים?"
"לא"-ענתה בלי לשים לב לשאלה.
"בסדר"-עניתי-"אבל את תתרמי לי כלייה כששלי תקרוס..."
באותה שנייה זה מה שעלה לי לראש וה-"בדיחה" הזאת הייתה עוד
נסיון שלי לתשומת לב.
"יבסדר צא ותחזור מהר"-ענתה המורה מסתכלת עליי במבט של  'בואנה
הוא מטומטם'.
ידעתי שזה מה שהיא חושבת אבל מה אכפת לי. העיקר כולם צחקו.
ואני יצאתי משוגע...לפחות חשבו עליי לשנייה.
יצאתי החוצה לשירותים. חבילת סיגריות בכיור. מרלבורו.
אני מסתכל על התאים. 3 סגורים אחריהם 2 פתוחים אחד סגור ואחר
כך 2 פתוחים. אני שומע מישהו באחד התאים. אין לי מושג אם זה בן
או בת כי השלטים על השירותים מאז שאני בבית הספר חסרי משמעות.
אני חושב על מה שהרגע קרה.
הסתכלתי על סיגל והיה לי דה ז'ה וו.
אני שונא כשזה קורה. שטפתי את הפנים מסתכל במראה בוחן את
החולצה מנקה אותה מחתיכת נייר משובץ שהגיעה לשם כנראה ממחברתי
המושקעת. מסתכל שוב במראה על פניי ויוצא.
במסדרון אני רואה אנשים שפעם הכרתי.
אף פעם לא הייתי טוב עם אנשים. הכרתי אותם לפני שנתיים היום
אני לא מדבר איתם. עובר לידם במבוכה קלה. עובר במסדרון בדרך
לכיתה מזמזם שיר של ברי סחרוף. יד אחת על  מותני השנייה מושטת
הצידה
אני מדמיין עצמי מנגן על גיטרה.
פותח את הדלת עובר מאחורי המורה בדרך למושבי מחייך.
"מה קרה?"-שואלת סיגל.
"סתם נבהלתי לשנייה"-עניתי.
"ממה?"-שאלה סיגל.
"סתם היה לי איזה דה ז'ה וו...."-אמרתי.
"מכירה את ההרגשה"-חייכה סיגל חיוך מתקתק.
צלצול. יצאתי החוצה אמרתי לסיגל שלום והלכתי כרגיל במהירות
לכיתה.
כרגיל לא דיברתי עם אף אחד התיישבתי במקומי(אפילו שהייתה
הפסקה)
והסתכלתי על הכיתה הקטנה.
חברים שלי הסתובבו, דיברו, פה ושם זרקתי בדיחה כהרגלי למרות
שמוחי לא היה שם. חשבתי על החלום. פתאום בקונוטציה עלתה לי
תמונה של מיכל למחשבה. שאלתי את עצמי אם יכול להיות שהיא אחת
מהבנות בחלום ולא האמנתי שזה יכול להיות. בקושי הכרתי אותה
והחלום היה מין משהו מורכב שלא הבנתי. היא הייתה פשוטה מדיי.
אלי נכנס לשיעור כרגיל עם חיוך.
אלי היה חבר טוב שלי זה שנים אבל כמו החברים האחרים שלי גם
איתו לא התראיתי הרבה באחרונה.
"מתן,מה אתה המום?"-שאל-"אתה בא היום ניסע לנמל נעשה משהו?".
"לא יודע"-עניתי בערפול. "עוד פעם? אוף מה קורה איתך?".
לא עניתי. לא חשבתי שבאמת זה כל כך משנה. לו או לי.
עבר עוד שיעור וקראתי לערן שנלך לאוטובוס לא לפני שפיהקתי
חתיכת פיהוק. יש הולכים הביתה.
יצאתי החוצה עם ערן. ראיתי את יעל. היא נפנפה לי לשלום. נפנפתי
בחזרה ושוב עלה לי פלאשבק מהחלום.
"סליחה"-אני כמו מטומטם נתקעתי במישהי מכיתות יב'. מוכשר.
יעל ראתה וצחקה והמשיכה לדבר עם מישהו שלא הכרתי.