אלון מרכוס / הזמן עובר כאן לאט |
כל יום הוא נצחי
אך בסוף שואל אתה
לאן נעלמו השעות,
רציתי לעשות הרבה
אך לפני שעשיתי דבר
היום כבר נגמר.
בין ארוחות לסיגריות לארבעה קירות
נשארת הבדידות.
העייפות מעיקה וכן גם השקט.
המאפרות והכלים המלוכלכים
הם הנוף החדש בו אתה גר.
אתה נס אל המוזיקה,
אך תוך זמן קצר אינך יכול לעקוב
אחר התוים והמילים.
הדיסק נגמר בדממה רועמת
ושוב נשארת רק הבדידות.
הכל סטטי הכל ישן.
רק אתה בדירה ריקה
נושם עוד נשימה,
עוד לילה ללא שינה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|