אתם יודעים? תמיד היה לי חלום מסויים. חלום שמן הסתם יש להמון
המון אנשים בעולם המטורף הזה (אם לא לכולם), אבל שלא כולם
מגדירים אותו כ "ה-חלום שלי".
רציתי תמיד שאנשים באמת ובתמים יזדהו איתי ויבינו אותי, אבל זה
לא בער לי כמו החלום.
החלום שלי היה שתגיע מישהי, ולא סתם מישהי אלא מישהי מיוחדת
ואמיתית, שתאהב אותי בצורה שבה תמיד רציתי שיאהבו אותי.
שתשלח לי שירים באמצע היום, שתאהב סתם לשבת מחובקים ולהביט על
הכוכבים, שתרצה לגעת בי לא לשם התענוג הגופני.
תקראו לי רומנטיקן חסר תקווה, תקראו לי מתרומם חסר זין, תקראו
לי זיין שכל אולי, תקראו לי מה שאתם רוצים.
אני יודע בדיוק מה תמיד רציתי, מישהי שלא רק תאהב אותי אלא
תאהב לאהוב אותי וגם תאהב לומר לי את זה כמו שאני אוהב לשמוע
את זה.
עכשיו תשאלו אותי למה מביון כל החלומות בעולם אני בוחר דווקא
בזה?
כי ככה אני אוהב. לא ככה אני אוהב לבחור, אלא ככה אני אוהב
אנשים. לא סתם אנשים, אלא את המישהי האחת והיחידה שמן הסתם
לכולכם יש, היתה או תהיה (היא כמו קו 301, בסוף היא חייבת
לבוא).
תוכלו לשאול גם איך זה שאם אני אוהב כל כך מישהי אז היא לא
איתי עדיין? התשובה לכך הרי נתונה בשאלה.
אני לא אגיד "כל הבנות" (למרות שלפעמים אני נאלץ לחשוב ככה)
אלא "חלק". "חלק" מן הבנות, אותו חלק אליו משתייכת אותה ילדה
אהובה, לא צריכות שיאהבו אותם. הן צריכות את האתגר, את המשחק,
את ההרגשה הטובה של "הסגתי!".
הרי מה זה כיף שיש לך מישהו אם לא עבדת, בכית ודיממת כדי להשיג
אותו? זה הרי בכלל לא כיף כשהוא בא אלייך ומודיע "אני אוהב
אותך... אעשה הכל בשבילך...בלה בלה בלה...".
מה לעשות? אותה ורק אותה אני אוהב ורוצה.
עכשיו תבינו, זו לא סתם בחורה, זו מן הסתם הבחורה הכי יפה והכי
נחשקת בעולם (וזו לא היתה אהבה באמת אם לא הייתי חושב ככה!).
בנושא של ידידות, אני חייב לומר אני מסודר. יש לי כמה ממש
טובות שאני נורא אוהב, ויש את האחת שהיא בערך הבנאדם הכי קרוב
אליי בכל העולם.
הגענו שנינו למסקנה שאנחנו שכפול פסיכולוגי אחד של השני, כי
אנחנו דומים כל כך בכל כך הרבה דברים שכל כך מגניב להיות כל כך
דומים בהם וכל כך נמאס לי מלהגיד כל כך כל הזמן...
מובן שאיתה דיברתי המון על אהובת לבי הנצחית, כמה כואב לי
שאנחנו לא ביחד, כמה זה מתסכל שהיא בכלל לא רוצה, כמה זה שובר
אותי כשבעצם היא של מישהו אחר. מישהו אחר מלטף אותה...מנשק
אותה...נוגע בה...ואוהב אותה. אני יכול פשוט לסיים את כל הסבל
הזה עכשיו ולהתאבד, לא? זה כבר לא כזה סיפור וכבר לא כזה
מיוחד, אני לא אהיה הראשון ולא האחרון שנכנע לאהבה!
אבל אז השכפול הפסיכולוגי שלי מרגיעה אותי ומודיעה לי בלשון
שאינה משתמעת לשתי פנים שהיא לא מרשה לי להתאבד כי אין מצב
שהיא תוכל לחיות בלעדיי.
התרגשתי עד דמעות...מעולם לא העזתי לחלום שיאהבו אותי ברמה
הזו... ובאמת, האהבה הרבה שהרעפנו בידידות אחד על השני לא
נמאסה ולא נגמרה.
בקשר להבנה וההזדהות? היא היתה מושלמת. היינו הגירסה הגברית
והנשית של אותה נשמה. הרגשתי כל כך טוב שאוהבים אותי כל כך, כי
בדיוק כך ובאותה כמות אהבתי אותה בעצמי. אין מילים לכמה
שאהבתי. ידעתי שאין דבר בעולם שלא ארצה לעשות עבורה.
אך יום אחד גם החלום שלי הוגשם, באופן די בלתי צפוי. וגם אותו
היא הגשימה. לא ידעתי מה לעשות בדיוק, הייתי נורא מבולבל
ומופתע.
מן הסתם רציתי לנסות, הרי אסור לך לזרוק כזה דבר לפח! אז
ניסינו... וזה החזיק מעמד חודש וחצי בערך שבו היינו מאושרים
מאוד, עד שהאמת הכתה על פניי בחוזקה. היא הכתה והכתה עד זוב
דם, עד שהבנתי שאני משקר לשנינו, גם לי וגם לה... ושהחלום שלי
בעצם יותר ספציפי ממה שאהבתי לחשוב. אני לא רוצה שמישהי תאהב
אותי, אלא רק היא, האהובה שלי משכבר הימים.
אני והנשמה התאומה שלי עכשיו שוב ידידים הכי טובים וזה נחמד
מאוד, רק שהצער והחרטה על כמה שפגעתי בה וכמה שמן הסתם אני
עדיין פוגע מעצם היותי לא עוזבים אותי לרגע.
ומכיוון שאני יודע בדיוק איך היא מרגישה, אני כל כך מבין וכל
כלך עצוב לי עליה... אני יודע גם שאני לא יכול לעזור.
אם אפסיק לדבר איתה על האהובה שלי היא תשים לב ותבין מה אני
עושה (היא רוצה שנדבר על הכל...) ואם אני בכלל אנסה להתרחק קצת
אז גם היא תיפגע הרבה יותר וגם אני לא אצליח, אני לא מדמיין
יום אחד בלעדיה!
בסופו של דבר המצב הקיים ייאלץ להסתדר איכשהו.
תמיד היה לי חלום, חלום ממש ממש אישי ואנוכי ובכלל בכלל לא
מתחשב בזולת, שמישהי תאהב אותי באותה עוצמה ותשוקה כמו שאני
יודע לאהוב.
החלום שלי התגשם...אז למה אני מרגיש כל כך רע?