מחבק אותי, לא נותן מקום לשאול. מלטף, אותי ערומה לידך, לא
לגמרי איתך. נמשכת, מוותרת למאבק. נותנת לטבע לערפל אותי,
לערסל אותי באשליותיו.  
פתאום.
בולעת רוק.
מחכה עוד רגע. שקט!
בלי מילים, בלי מחשבות, בלי קריטריונים.  
הופכת כולי לתחושה...
טעםטועמת רעששומעת צבערואה טעםטועמת רעששומעת צבערואה,
רגע בפנים. די!
מתנערת, מרחיקה אותך ממני
... מורידה בפיהוק שתי דמעות לחות, ונותנת לשינה לשאת אותי
אליה.  

רק מתוך הוויתור המוחלט ניתן באמת לבחור, רק אז ישנה היתקרבות
לדיניסוס רק אז מופיע על אדם. ושם, אין שאלות ורק בחירות, הווה
נצחי של תחושות.
ממלאת אוויר בריאות, לא מבקשת יותר משאלות.