מתעורר באיזה בוקר, בן אדם קצת מתוסכל,
 השמיים אפורים לו, בן אדם אפור אומלל,
 מצטער על החיים שעבר וסבל,
 מתעורר באיזה בוקר, בן אדם קצת מתוסכל.

 הוא יושב בצהריים, מעביר את הדקות,
 מחכה לקול אופטימי,ונמאס כבר לחכות,
 ונמאס לו לנגב את הדמעות ולבכות,
 הוא יושב בצהריים, מעביר את הדקות.

 והערב כבר מגיע, והכל שוב מסתבך,
 אין שום דרך כבר ללכת, והכל שוב לא הולך,
 הוא חושב על פתרון, ובחדר מתהלך,
 והערב כבר מגיע, והכל שוב מסתבך.

 הוא שוכב אל תוך הלילה, ובמחשבות נקבר,
 את עצמו הוא שוב גומר, בכל מה שכבר נגמר,
 מדמיין איך הוא תולה,את עצמו ושוב נשאר,
 הוא שוכב אל תוך הלילה, ובמחשבות נקבר.

 מתעורר באיזה בוקר, בן אדם ממש אחר,
 השמיים בהירים לו,את הכל גם הוא עובר,
 והוא חי את החיים, ורוצה להישאר,
 מתעורר באיזה בוקר, את עצמו הוא גם קובר.