כהוקרה ליונתן גפן

אני חושבת שכל מה שמעניין אותנו לאחרונה
סובב סביב סקס
(רק רגע יקירי, אני חייבת לסיים לכתוב משהו)

ואני חושבת שמה שפיקסר ניסה להגיד
אבל לא ממש הבינו אותו
בנוגע למהות המין בחיינו - נכון
(איזה חזה יפה האימונים האלה עשו לך)

ולמי בכלל אכפת מהמצב הפוליטי לאחרונה
כשאפילו לאנשי המפתח כבר אין מילה
(בסדר, אהוב ליבי,
יודעת שאתה מת לשפתיים שלי,
אני ארד לך, רק עוד שנייה)

ואני חושבת שכל האבירים עם הסוסים כבר ברחו
אולי להרים הרחוקים באירופה
בשביל שיהיה להם איפה לרכב
(הנה מסוס חיי, אתה כבר גומר)

אז למה אנחנו ממשיכים במירוץ הזה
של מציאתם, אם הם רכבו מכאן?
(משאלת ליבי, תדליק לי גם סיגרייה)

ועצם העובדה שאנחנו תלויים.
בכל דבר מלבד עצמינו.
היא עובדה מחפירה לכשעצמה
(בסדר, יקיר נפשי, תכבה את האור,
אני אלך שנייה לסיים לכתוב באמבטיה)

ואם כבר מדברים על להיות תלויים,
למה לעזאזל אנחנו לא יכולים להיות עצמאיים?
למה תמיד קיים הפחד הזה מחופש?
(חשבתי שהלכת לישון..
אבל אם נתקלח יחד לא אוכל לסיים לכתוב)

אני חושבת שחופש הוא דבר נצרך,
הרבה יותר מכסף וחומריות אחרת
(בטח שאני מתייחסת אליך, אהובי)

ומה הצורך הזה שלנו בשיוך ופחד מעזיבה?
למה כולנו חייבים להרגיש שייכות למשהו?
בסופו של דבר, כולנו עצמנו
(אל תלך, זה הבית שלך)

ואם נעזבנו, תמיד מישהו אחר יאסוף אותנו.