"בבבבבבבבבייייייייייייייפפפפפפפפפפפ"!!!!!!  השעון צילצל
"שיט! כבר בוקר! אני שונאת בקרים...!אמממ אמממ איזה יום היום?
יום שלישי! יומהולדת לקודי....!!!!!!" חשבה לעצמה עמליה באותו
בוקר יום שלישי.
אחרי שיצאה מהמיטה (לא שהתמחתה היטב מכל הכיוונים) החלה לצעוד
לכיוון המקלחת. לעמליה יש שגרת בוקר ואבוי למי שישבור לה אותה,
כל הבחורים שהיו אתה היו חייבים להתרגל לזה ואם לא, אז נפרדה
מהם לשלום. אוקיי אז זה מתחיל במקלחת:
קודם כל עמילה הטילה את מימיה (ואם הייתה צריכה להטיל גם את
גלליה הייתה מתאפקת. בבוקר לא מחרבנים זה מלוכלך לכל היום-
מקלחת לא עוזזזרררתת!) אחרי זה הכינה לה יפה את המשחה על הברשת
(המשחה מוכרחה להיות מרוחה למשעי ואסור שתצא משולייה של
המברשת.) עמליה שחררה את השיער (קודם סיכות אחרי זה גומיה),
התשפטה (מכנסיים בסוף) נטלה את המברשת המוכנה ונכנסה למקלחת.
כאשר רגל ימין הייתה כבר בפנים היא נזכרה שוב "לא לשכוח לא
לשכוח יומהולדת לקודי!" עמליה חפפה, רככה, הסתבנה (קודם שחי
ואיזור חלציים), צחצחה את שנייה, הסתרקה, שרה, עצרה עצמה
מלהחליק (כמעט..) גילחה מפשעה+כפות רגליים, הזכירה ולעצה את
היום הולגת של קודי, הסתבנה שוב ויצאה מהמקלחת.
מגבת לשיער, מגבת לגוף,ניגוב מהיר (כבר אחרה לעבודה),
התלבשה,גרבה גרביים, נעליים ו-לכיוון המטבח!
עמליה הכינה לעצמה את ארוחה הבריאות ההכרחית ולא שכחה לשתות תה
טיבטי (כי הוא מרזה כמובן) סיימה את הסלט ולגמה את כל התה
ובזמן שהיא פנתה חשבה- "יומהולדת לקודי יוםהולדת לקודי! אוי לך
אם את שוכחת....!" ניקתה מהר כיבתה את האור (כמה פעמים למען
השגרה) ויצאה למכונית.

היא התחילה לנסוע לכיוון העבודה ( עמליה עובדת בתור סוכנת
ביטוח באחת החברות הנחשבות). בדרך נתקעה בפפק. כרגיל בזמן הזה
הורידה את המראה , רעננה את האיפור, את האודם שירד קודם כאשר
לקקה את האצבע שלה שנסגרה בדלת בדרך החוצה.
אחרי זה הרימה את הבלולרי החדש שלה וכתבה התראה " לא לשכוח
יומהולדת לקודי" ההתראה תזכיר לה את זה כל שעה.

עמליה הגיעה. היא חנתה מול הבניין. "מעצבן" חשבה. "אני צריכה
לעבור את הכביש הראשי הזה עכשיו... איזה פפקים מעצבנים!- אין
לי זמן היום אני כבר מאחרת...!" הרהרה בלבה.
עמליה מהרה. יש לה המון עבודה והבוס ממש רותח עלייה כשהיא
מאחרת. היא התחילה לחצות את הכביש וחשבה "לא לשכו..." המחשבה
נקטעה כאשר מכונית ב.מ.וו מודל 2000 דרסה אותה.