מחוג השניות התקרב בזריזות חלקלקה לזה של הדקות,
נשק על לחייה לשלום והתחיל שיחה.
הם כבר נמצאו בשתיים אך החלו לטייל, עם שיחתם, לכיוון
שתיים-עשרה,
כבר זקופים לגמרי.
וכך עמדו שם, שותים תה, משוחחים, מדי פעם מסתכלים בעיניך
הבוהות-בתדהמה.
פעם אחת שניות קם, התמתח, ועשה תנועה מטעה, כאילו הוא מתכוון
לזוז,
אבל אז חזר לקפה שלו לקול צחוקה של דקות.
הם נעו קלות כשרקדו שלובי ידיים, לצלילי מוזיקה קצבית שרק הם
שמעו,
אך לא הגיעו לשום מקום.

וכך נעצר הזמן.