דמיין לעצמך שמתת, לא משנה איך. תאונת דרכים, כשישנת, התקף לב,
בעבודה לא חשוב. אתה מגיע לגיהנום. לא משנה למה. דרסת ילד,
קטפת פרח מוגן, נסעת באדום, היית רע לאחותך הקטנה, רצחת מישהו,
לא חשוב.
תאר לך שאתה מגיע ואחד מהעוזרים של השטן מוביל אותך לחדר מלא
ילדים קטנים שזורקים כדורים לכל הכיוונים ואומר לך שאתה צריך
לאסוף את הכדורים האלה ולחלץ אותם מכל מיני מקומות שבהם הם
נתקעים. תעצום עיניים. תראה את זה בתוך הראש שלך. יופי.
העוזר של השטן אומר שהוא יבוא לבדוק אותך כל עשר דקות בערך
ושהוא ישלם לך בגרגרי חול. לא משנה למה. בשביל הקטע, בשביל
להשפיל אותך, בשביל להפטר מגרגרי החול שתקועים אצלו במרתף,אתה
יודע מה? בשביל שכשיהיו לך מספיק גרגרי חול תוכל לקנות בית בגן
עדן ולגור בו. אל תצחק. זה רציני. תדמיין את זה.
העוזר של השטן משאיר אותך בחדר עם הילדים והכדורים. בהתחלה
אתה מלא מרץ ואוסף אותם ומחלץ אותם, אבל לאט לאט אתה מתחיל
להשבר. נורא חם שם. ממש חם והחדר סגור. אתה מתחיל להיות עצבני
ואתה רוצה לקלל את הילדים האלה ואתה לא יכול. לא משנה למה. כי
אלוהים מסתכל, כי לא נעים לך, כי ככה אמא שלך חינכה אותך. לא
חשוב. אני יודע כי האמהות שלהם יושבות שם ומסתכלות עליך טוב?
אני רואה שקשה לך להחליט לבד. אז הנה. תדמיין!!
אתה כבר ממש עייף ואתה מתישב בצד איפהשהו. לא משנה איפה. על
כסא, על ספסל, על פיל, על ארון. לא חשוב. או עכשיו אתה נכנס
לזה. ואז ברגע שאתה מתיישב העוזר של השטן מגיח מאיזה מקום
ומתחיל לצעוק עליך. סתם.
תאר לך שככה זה נמשך במשך שנה. תתרכז. שנה שלמה שבה כל יום
אתה מתעורר וחוזר לחדר ההוא לרדוף אחרי ילדים וכדורים. אתה
רואה את זה קורה? סליחה שניה, אני כבר חוזר אני חושב שאני שומע
את השטן קורא לי.