חופש רחוק, עבר קרוב וציפורים מצייצות מהגינה היותר ירוקה של
הכן. אנחנו פה. שנינו לא יודעים מי אנחנו ומה אנחנו, אבל זה
בסדר כי הוא מכיר והוא יודע אותי.
מנגינה עצובה פוקעת ממקלט סטריאו ישן שהוא אופטימיסט נצחי. אתה
בוכה על הכתף שלי... כבר מזמן לא חלקתי עם מישהו רגשות וכך גם
לגבייך.
רוצה כבר הביתה, רוצה קצת לבד. לבד איתך.
לא רוצה עצים, לא רוצה יער. רוצה כישרון לנשום. רוצה כישרון
לחיות. כל דבר שאני עושה נגמר באסון באסון, אסון משותף לכולם.
רוצה לעמוד בדד כמו תמיד, שם לבד. רוצה להאמין שהכל מאחוריי
ושהכל רק התחיל. ואז נזכרת שהכל רק התחיל.
הנשר קצת בערך כחול, אתה עדיין טובע בים אלכוהול.  עושה הצגה
כדי להיראות שמח, טוב ותמים. חבר, אתה תמות בשקט, בצד.

ש ק ט .  
הכל פתאום נראה לבן, שקט ורגוע.  נורא וורוד ופרחוני. המון
תשוקות וניחוחות של ארומה, והוא כבר לא כאן. ואת, את שוב לבד.