והיא עדיין מנסה.
מנסה לנשום fשהיא מאבדת את עצמה שוב, זה קורה כל כך הרבה. מה
היא לא הייתה עושה בשביל שזה יפסיק, פשוט יפסיק, שהיא תוכל
להשאר שלמה שוב.
והיא עדיין מנסה להיות עצמה והיא משלימה מחדש את הזהות שלה שוב
ושוב בכל פרט, והזהות שלה משתנה כל יום. והיא עדיין מנסה להיות
אמיתית, אבל היא מפחדת ממה שהיא יכולה למצוא בפנים, בתוכה.
והיא חושבת שהיא יודעת הכל, אבל בפנים, בצדדים החשוכים של
הידיעה שלה, היא יודעת שאין לה מושג.
והיא עדיין מנסה להבין את הכל, אבל היא יודעת שהיא בחיים לא
תצליח.
והיא עדיין מנסה להקשיב לאחרים, אבל כל מה שהיא יכולה לשמוע זה
את עצמה.
והיא מנסה להגביר את קולה מעבר לדמעות שנמצאות בגרונה, תקועות
שם.
היא עדיין מנסה לתרץ מעשים שעשתה, פגיעות שפגעה ועדיין רוצה
מחילה כדי לחזור ולהרוס את הכל שוב.
היא עדיין מנסה להצליח וברגע שהיא מגיעה לנקודה הגבוהה ביותר
היא הורסת את הכל ונשארת בידיים ריקות אבל היא כל כך מאושרת כי
היא יכולה להמשיך במעגל ההרסני הזה שלה.
והיא עדיין מנסה להרגיש אבל היא יודעת, היא יודעת שאין לה
רגשות יש לה רק את הפקק דמעות הזה בגרון שלה, אבל היא מסרבת
לבכות.
והיא עדיין מנסה לחיות את החיים שנתנו לה ומבינה שזה לא משתנה,
זה רק מחליף צורה, אבל המהות של זה, זה אותו הדבר, אותו הסבל.
והיא עדיין מנסה להעביר את רגשותיה לדף נייר והכל יוצא כל כך
הפוך שהיא מקווה שיש שם אנשים שמבינים אותה, יודעת שזה לא
קיים. אבל היא לא מתווכחת עם התקווה שלה, היא רק ממשיכה את
האור הזה, שמבהיר לה את הכל.
אין לה הרבה תקווה ואין לה הרבה חיים אבל היא עדיין מנסה. והיא
לעולם לא תפסיק.