אלוהים כמה שאני שונאת אותך
אתה שומע שם?!

חיי הם רצף ארוך וארור
של פיסות קרועות של כאב ובשר
שמתחברות יחד בלב הכבד שלי

מעולם לא רציתי לדעת על
קארדוקסין או נוביטרופן
לא רציתי בבית קטלוגים
של כסאות גלגלים חדשים
לא ביקשתי אף פעם אבא שמתרחק
ממני למעמקים הלא פתורים של המחלה

אתה מקשיב שם, אלוק?!

אומרים שאתה טוב ונפלא
אז תפרו לאבא שלי כיפה לראש
חשבו שאולי תראה את זה מגבוה
ואז אולי תפרוש עליו את טוב לבך הגדול
בטטה!

לא דובים ולא אלוהים!

כמה קראתי לך מהמבוכים האיומים של כאביי
מעולם לא נענית, בטח היית ישן
או שמא קבור עמוק בעננים
של הפחד והאינטרס האנושי
שהמציא אותך

אם אתה שומע אותי עכשיו
ואתה באמת איפושהו משוטט בשמיים
ואתה רואה אותי כותבת בעפרון צהוב
ובזעם בלתי מוגבל - את כאבי זה

על כל ילד מכה וילדה אנוסה
על כל הפיגועים והעוני והמחלות
על האטימות והשנאה המלבלבת
על השוביניזם שבדת ושבכלל
על ההתעלליות הרבגוניות
ועל כל מה שיכלת למנוע
אני שונאת אותך
בכל רמ"ח אבריי!