נשרכים הם באיטיות מאחור,
בעיניהם הכחולות בולט השחור,
טבועים בתוכנו כאחד האדם... ויגונם.
שם אחר שם והמשמעות חסרה,
עיניהם מביעות אפילה גמורה,
איש אינו מביט
וכולם רואים,
איש אינו מקשיב
וכולם שומעים.
תפילתם חרישית. אבסורד,
זעקתם נשמעת מרחוק.
כשמתקרבים... דממה.
טבועים הם בתוכינו. עלובי החיים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.