הלכתי ברחוב בשעה מאוחרת
דרך רחוב הייאוש וסמטת האנחות
כשגיליתי שאני יותר לא זוכרת
לא דברים רגילים, לא עצבות או שמחות
נפלתי על המדרכה ברחוב
לא היה אדם מסביבי
חשבתי שהולך לקרות דבר לא טוב
למרות שהכל נראה די טבעי
אדם זקן התקרב אליי באיטיות
כמו לא איכפת לו ואינו מבחין בי
ככל שהתקרב חשתי רצון למות
וכשבסוף הגיע אליי, הושיט ידו לעברי
הרגשתי חלשה, חסרת כוחות
ולמרות שהזקן עזר לא הצלחתי לעמוד
תמונות מחיי החלו בראשי לשחות
ציפיתי מדברי הזקן מעט ללמוד
הזקן לא רצה להבהיר לי את מצבי
הוא חייך אליי חיוך רפה ויפה
התגעגעתי לאחי, לדודתי, לסבי
והוא אמר לי שבקרוב אותם אראה
הייתי על רגליי, והתחלתי לברוח משם
רצתי מהר ככל שיכולתי לשכונת התקווה
כשהסתכלתי לאחור הזקן כבר נעלם
וכל מה שנשאר בי זה רק אהבה. |
