אני כל כך קטן נמצא פה בין כולם כמו כולם שום דבר חדש לא קורה
פה רוב הזמן אבל כשבאים הגדולים המנוסים ומספרים סיפורים
מצחיקים  על כל מניי דברים משונים שקרו להם בחוץ על דברים
גדולים שצפים על המים וחוטים עם ווים רצחניים שמעלימים דגים
אבל  כל זה רחוק  ממני כל כך רחוק שאני לא מאמין, צחקתי  לעצמי
וחשבתי הריי זה לא מה שאמרו ,זה לא מה שלימדו ,זה לא שכתוב
בספרים. ריחמתי עליו על אותו שוטה זקן שחי בדימיון, בעולמות
אחרים ואז כאילו באות מלמעלה פתאום נשאבתי לתוך דג דרך הנימים
והוא  עלה למעלה, הרגשתי את זה הרגשתי אותו עולה ופחדתי אבל לא
היתה לי ברירה . עליתי על גל והתנפצתי ראיתי את האור שדיברו
עליו, ראיתי את השמיים הגדולים מעליי  והאור הזה שרף הוא היה
חם נורא .הרגשתי שאני מאבד צורה נשרף והופך לאד מתאדה, עליתי
למעלה  ראיתי את כולם למטה היינו רבים המונים לא ידעתי כמה
אנחנו גדולים, הייתי המום ,הייתי גאה ממש, בי בעם שלי המיוחד
כל כך עם צורות רבות כל כך אבל לא הייתי איתם ,הרגשתי שונה
,הייתי רחוק מכולם וראיתי אותם למטה אפורים ,עצובים עכשיו אני
מת! כך חשבתי וכך כנראה חשבו גם הם .הייתי בתוך משהו אחר סמיך
צפוף ואפור היתי בודד, הייתי חדש ,מן הרגשה משונה של ילד חדש
בשכונה ואני גם ככה ביישן מפוחד וקטן לא שאלתי אף אחד איפה אני
ומה קורה עכשיו אבל כולם נראו כך כמוני לא נראיתי שונה מהם
בצורתי החדשה. רוחות נשבו בחוץ ובנו, עירבבו אותנו עם כולם מן
מחול מהיר שהעיף אותי מצד לצד. פתאום בבת אחת כאילו משום מקום
אור ורעש נורא ואיום, טלטול חזק ואיבדתי שליטה התחלתי נופל
וחשבתי עוד בדרך שעוד מעט זה באמת יגמר המשכתי ליפול למטה
בעוצמה,  בלי שיוו משקל בלי שליטה ביכלל, נופל ונופל מהר ומהר
יותר אבל לא אל אחיי אני נופל אלה אל משהו אחר ירוק ויפה ואז
בבת אחת ב ו ם !!!!

התעוררתי כולי מלוכלך וחבול עצוב, כל כך עצוב .הסתכלתי למעלה
וראיתי עוד המונים כמוני נופלים, כל אלה שהיו אתי למעלה לא
ידעתי מה לחשוב ואם זה רע? או טוב? התחלתי לבכות בדמעות של עצב
ויאוש כולם סביבי בכו בשלוליות, כולם כאן עצובים כמוני, הבכי
הפך לכעס והתחלנו לזרום כולם לכיוון אחד, הביתה ! כולנו היינו
אחד והלכנו וגדלנו ככול שזעמנו יותר הצטרפו אלינו יותר ,ככל
שזרמנו יותר מהר סחפנו איתנו יותר. כל דבר  שעמד בדרכינו סחפנו
איתנו שברנו או שחקנו היינו נחושים לקחת את כולם איתנו  ואז
כאילו כלום נשפכנו לים . הגענו הביתה, חזרה. ורציתי לספר
ולהגיד שיש גם חיים אחרים שאנחנו לא באמת מתים שבסה"כ קורים
לנו דברים אחרים אבל כולם צחקו אף אחד לא האמין  אין גילגולים
אחרים, אין עוד משיח, אין חמורים לבנים, אין פרות קדושות ,אין
כאלה דברים .זה הכל אצלי בראש הם אמרו לי אבל אני ידעתי מה
עברתי מה עברו עוד הרבה אחרים, כל כך הצטערתי על ההוא כשצחקתי
עוד מזמן לפניי שהכל התחיל . אני יודע את האמת עכשיו אבל מה זה
נותן לי  אם גם עליי עכשיו  צוחקים? הריי נישארתי בסך הכל...
טיפה .