אני כותב פה כי אני מרגיש שאין לי עם מי לדבר
שגיליתי יותר מדי, על הסובבים אותי. חברים, משפחה, מורים.
כל המערכת.

לפעמים אני חושב שזה לא שווה את כל זה. אבל אז אני נזכר בה.
לא משנה במי. אחת מהן.

אחח....

כמה פעמים חשבתי שהייתי מאוהב...
אין כזה דבר אהבה בעולם של היום. רק משיכה חסרת רגש.
אבל זה לא גורם לי להפסיק להאמין.
אני לא יודע למה, אבל המחשבה שהיא אולי קיימת, עולה על המחשבה
שהיא בטוח לא....

אם הגעתם עד פה (וד"א, אני מעריך אתכם על זה) אתם בטח ממש
מבולבלים, ולא מבינים על מה אני מדבר...

אולי אתם כן...
אני מכיר כמה כאלה.
רוב האנשים חושבים שהם מפגרים. מטומטמים. משוגעים.
רק הם מבינים אותי באמת...


או אולי לא?