|
אני כותב פה כי אני מרגיש שאין לי עם מי לדבר
שגיליתי יותר מדי, על הסובבים אותי. חברים, משפחה, מורים.
כל המערכת.
לפעמים אני חושב שזה לא שווה את כל זה. אבל אז אני נזכר בה.
לא משנה במי. אחת מהן.
אחח....
כמה פעמים חשבתי שהייתי מאוהב...
אין כזה דבר אהבה בעולם של היום. רק משיכה חסרת רגש.
אבל זה לא גורם לי להפסיק להאמין.
אני לא יודע למה, אבל המחשבה שהיא אולי קיימת, עולה על המחשבה
שהיא בטוח לא....
אם הגעתם עד פה (וד"א, אני מעריך אתכם על זה) אתם בטח ממש
מבולבלים, ולא מבינים על מה אני מדבר...
אולי אתם כן...
אני מכיר כמה כאלה.
רוב האנשים חושבים שהם מפגרים. מטומטמים. משוגעים.
רק הם מבינים אותי באמת...
או אולי לא? |
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.