רואה אני אותך מרחוק,
בבואה מעורפלת מעין שקופה.
ובכלל אינני מכירה אותך.
עוד דמות אלמונית שהמצאתי בזכרוני,
משכנעת עצמי שהבבואה מתקרבת ואתה יוצא לקראתי.
אבל אז הבבואה מתרחקת שוב ואתה עימה,
ואני נותרת פה לבד קצת המומה.
מכינה את עצמי למשהו לא הגיוני,
שרק גוזל את כוחותיי ולוקח גם אותי.
דמעה אחת שזולגת על לחיי,
מתבזבזת על משהו שלא אמיתי.
מה אני אמורה לעשות?
לעצור, לנשום עמוק ולהמשיך הלאה?
ומה אם אפסו כוחותיי ואינני יכולה?
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.