הנואשות שלי גדולה מנואשות 1000 השאהידים של אל אקצה
אני אכתוב לך 1000 סיפורים ואשרוף את כולם!

את רוצה שאגדל?! אני אסבול כ- 500 קדושים ואתבגר כ- 800
ניצנים!

קדימה עכשיו! ואם לא, נקפוץ כולנו יחדיו ללוע הר הגעש!

אני מבטיח לעקוב אחריך מאחורי כל קצה פינה.
אני לא מבין איך נותרת אדישה למילותי.
הן אמורות להותיר אותך מוכה והמומה.

תפסיקי מיד! תפסיקי מיד עם כל פעילות מינית! כך אמר המציל.

תתרחקי מכל אחד ודבר בעולם! את שייכת רק לי!

מוות לכל מי שיגע בך, אני אדאג לכך אישית!

רק את יודעת כמה כואב לי.
כל כאבי המחזור שהחמצתי אצלך, מתנקזים לתוך ליבי הכבוש.

אם תעזבי אותי, או שאני אמות או שאהיה בסדר.
אם עדיין לא עזבת אותי.

אבל אם אני אהיה בסדר. אני אהיה כל כך בסדר שכבר תתחרטי שלא
נהרגתי.
אני אהיה כל כך בסדר שלא יוודע לעולם שאי פעם התקיימת.

אני משקר. אני לא רוצה להגיד דבר.
את אהבת חיי. אני רק רוצה להראות לאן המילים מסוגלות להגיע.

מילים מסוגלות להגיע לאלפי מקומות שהגוף והלב שלי אינם מסוגלים
להגיע אליהם.

את אבדת בגללי את תומתך ותמימותך?!
לי לעולם זה לא יקרה, תומתי מוגנת בחומות תודעתי הבלתי חדירה,
האטומה.
את תומתי איבדתי כבר לפני שנים רבות, כשהגיתי מילתי הראשונה.
לא הייתה לי מעולם תומה, התומה היא לשוטים!
אני משתין על התומה, היא חסרת כל חשיבות!

את רוצה להותיר אותי בודד?! שלחת אותי הרחק ממך כדי שלא אוכל
לתפוס לך בשער עד שתצעקי לי שאפסיק ותעתרי לכל דרישה
מדרישותיי.

את רוצה להותיר אותי בודד?! הותרת אותי רק באקסטזה של מילים
חסרות רפנרנט! אני קורס בעולם מרופרר שלא שמע את אודותייך.

אני נואש כל כך עד שלא אותיר כל מקלט לרחמייך.

יש בעולם 3 מיליארד גברים. אף אחד מהם לא יזכה בכניסה לליבך,
רק אני!
אני אדאג לכך בעזרת מקל הקסמים שהועמד לרשותי!

מצבי לא היה מעולם נורא יותר מכעת, הוא מעבר ליבבות הכלב
העזוב.
אני יושב בביתי כבר שלושים יום ומשורר יבבות כלב, בתקווה להפיק
היבבה שתודיע כאבי.
כל הכלבים ידעו על כאבי וכל מי שלא ידע הוא כלב!

אם תאסרי עלי לכתוב לך עוד מכתב, אאסור עליך לפצות הגרוטאה
ושמה הוא פיך!

מה את חושבת? שאני חושב שכל זה עדיין רק משחק?! במשחק הזה
שלנו, אני רב אומן כזה, שברגע מסוגל אני לקחת את הלוח כולו
ולהפוך אותו על הרצפה. במשך שנים לא תמצאי את כל החייילים
שהרכיבו פעם את חייך.

אני אסקול אותך במילותי עד שתתפרקי כמגדל קלפים
אני אחשוף אותך בכל שקרייך, זנוניתי בת הכלבים

נא לא להתרגש ממילותיו של הנימול החג סחור סחור סביב רגשות
בסרים
איומי הם כאיומיו הפואטיים של עריץ אוריינטלי, סופר ספרות
הילדים
נא לשמור שלא למעוד מהקווים!

עכשיו זה כך, מחר זה יהיה אחרת,
עד שאחזור לארץ, תדפקי על הפלדלת
ואני אלך לישון.

הרחמים וההקשבה שאת מגלה לכאבי הם כאיין וכאפס,
לעומת אטימות הלב שאגלה אני אל מילותייך!

אני שקרן, מעולם לא היה לי האומץ לעוזבך.
אם יהיה לך את האומץ לעוזבני נעשה שלום של אמיצים!
את רחוקה, וכך את מונעת ממני את ההנאה
של לשבת מולך ולחתוך אחד אחד את הורידים!

תתרחקי ממנו! תתרחקי מכל צורה של אדם שמתקרב אליך בכל סוג של
כוונה. אני עומד על כך!
אני עומד על כך בכל לשון של בקשה!

את רק צללית בשבילי, ומעולם לא היית יותר. צללית המתארת את
גבולות חוסר החלטיותי.
גם המלט בדחוק הזמן, היה תוחב את להבו בגולגולת מלך דנמרק.

אם תובילי אותי בדרכים הנכונות, מורת דרך מפוקפקת ושנואה,
אתחב גם לפינות המוזרות ואקפץ עלייך כמו רדת חשכה.

אל תדחקי אותי לפינה, את לא יודעת מה תמצאי שם בזווית החשוכה
אהבה לא ממומשת או זנב של לטאה

בשבילך אני מוכן אף גם לשתוק ולהטיל על מילותי הרשת,
אם רק היית מואילה ומבקשת,
תמורת קמצוץ של קורט חיבה.
לבלבל את המילים זו לא בחירה זו משימה.

אני אבלבל את מילותייך עד שלא תזכרי את הססמא לתא הדואל שלך
אף מילה ממילותי לא תבקע את שערי ליבך.

את מעולם לא חשקת בדבר אחר ממילותיי,
את תקבלי אותן, הרי בין כך או כך.
מדוע את דואגת אם כך?

לשקר אין רגליים, כך לימד אותנו עוד המיתוס היווני וכך הוכיחו
החכמים יוצרי הגולם,
אולם השקר שלי צימח לו אותן ויעופף מעל כנפי מילה.

תקברי את מילותיי בבור השדה,
הן ישובו ויעשו דרכן לליבך דרך קני השיבולים הלוחשות.

אני מסוגל לחוש רק ב- 5 חושים ולהביע עצמי רק במילה, בקריאה
ובמכה
את תקראי לכך מוגבלות, בשבילי זו רק מועקה

מעולם לא הרגשת כאב שיתקרב להרגשת כאבי, דברי איתי מהר לפני
שהוא יחלוף!
כאבי הוא מתנתך היפה לחוסר רגישותי, המילים השתבשו אבל זה חסר
משמעות.

הכאב הוא המתנה היפה ביותר שהורשת לי,
לא האמנתי שתהיי מסוגלת להיות גדולת לב עד כדי כך!

אם אפול עכשיו בלילה על הקרקע החלקה שקפאה עם רדת החמה,
אקרא בשמך ואת לא תשמעי.