"אוףף, שוב מישהו אכל לי את המילקי שלי", נשמע קולה הכעוס של
נעה בתי בת השש עשרה, בשעת בוקר מוקדמת. "איך זה יכול להיות??
שאלתי אותה, בעודי מצחצחת את שיני". "אתמול היו פה שלושה
ועכשיו יש רק אחד!! ומה אני אקח איתי לבית הספר?? את יודעת
שאני בדיאטת מילקי!!"
"מי זה יכול להיות??" שאלתי בתמיהה, "את ואורן היחידים שאוכלים
את זה בבית, ואורן לא טפס ויצא ממיטת הסורגים שלו במשך הלילה,
וזחל למקרר בכדי לאכול מילקי!" "מצחיק מאד, מצחיק מאד!" אמרה
הבת בכעס, אבל תראי, מישהו אוכל את המילקי, תראי, בפח, שני
מילקי ריקים!!" ניגשתי והבטתי יחד איתה בפח האשפה של המטבח.
שני כוסיות ריקות של מילקי עמדו שם. משהו בכוסיות האלה נראה לי
תמוה, אבל לא יכולתי לשים את אצבעי על מה בדיוק. תחושה מוזרה,
כעין סחרחורת תקפה אותי, ותהיתי אם אני שוב בהריון. "נורא
מוזר!" אמרתי. "אמא, את חייבת לברר מה קורה פה!!, אני לא מוכנה
שככה יאכלו לי את המילקי , זה כבר קורה פעם שלישית השבוע, זה
ממש מוגזם!!"

באותו בוקר ציידתי את המקרר בששה מילקי חדשים, ולמחרת מצאנו
שלושה מונחים זקופים בתחתית פח האשפה המטבחי. הפעם הבחנתי מה
גרם לי לתמיהה בכוסיות האלה: על תחתית הכלי היה הקצף הלבן של
המילקי, זה שמכסה את המעדן מלמעלה. כאילו האוכל השאיר את הקצפת
לסוף, אבל איך??. דבר תמוה נוסף הייתה בעובדה שאין כפית בכיור
או במייבש הכלים. זו הייתה תעלומה. ואילולא הייתי  עסוקה מאד
בעבודתי באותו שבוע, הרי  שהייתי מקדישה זמן ומחשבה לפתור
אותה. אך בעומס העסוקים נשארה תעלומת המילקי כאפיזודה צדדית
מוזרה ובלתי מזיקה.

כשבוע לאחר שהתחילה תעלומת המילקי חלה חופשת פסח, ונעה נסעה
לשבוע ימים להדריך מחנה של הצופים. מאחר ואורן סבל מבעיות
הצטננות, והומלץ שלא יאכל מאכלי חלב, הרי שלא קניתי מילקי
באותו שבוע, והנושא כמעט ונשתכח מלבי, מה גם, שאותו שבוע היה
מטורף בבית. כאילו שבבת אחת החליטו כל מכשירי החשמל לעשות יד
אחת נגדי, קודם התקלקלה הטלויזיה, אחר כך מייבש הכביסה, אחר כך
הפטפון, הקומקום החשמלי, ושתי נורות התפוצצו. ביררתי אצל
השכנים אם גם אצלם יש תופעות כאלה, שחשבתי שאולי נגרמו בגלל
שינוי בעוצמת הזרם, אבל לא! אצלם הכל תקין.

"הביית רדוף שדים!" אמרתי בחיוך לבעלי. הוא אמר "בטח בטח, זה
פשוט בעלי המקצוע שאת לוקחת, שהם תמיד הכי זולים והכי
מחורבנים!" נפגעתי ממנו. נשארתי במשך יומיים באותו השבוע, כל
היום בבית בשביל טכנאים,  דבר שלא הצטערתי עליו, כי ממילא אורן
היה חולה כך שהייתי צריכה להישאר איתו.  אורן היה בלתי נסבל,
בכה המון ורצה רק לזחול, ומשום מה, הפעוט נמשך  דווקא אל
השקעים, מנסה להחדיר את אצבעותיו השמנמנות לתוכם. כך ששכחתי
באותו השבוע לגמרי מתעלומת המילקי.

בשבוע שלאחר מכן הכל חזר לקדמותו, נפסקו התקלות המוזרות,
והמשכנו למצוא מילקי אכולים בכל בוקר. הנושא התחיל לחלחל חזק
לתודעתי, ולהטריד אותי.

בהפסקה הגדולה בחדר המורים סיפרתי למורות שישבו לידי על שבוע
הקלקולים הארור שהיה לי בפסח וגם על סיפור המילקי המוזר. כולנו
צחקנו על התופעות המוזרות בבית משפחת שולמן. רק איריס, המורה
למוסיקה וריתמיקה, הביטה בי במבט חודר, ואמרה לי בשקט "אני
רוצה לשאול אותך כמה דברים לגבי זה אחר כך". בסוף היום היא
תפסה אותי בדרכי החוצה, ושאלה שאלות לגבי התקלות, והאם ניסיתי
לקשור בין שתי התופעות המוזרות שקרו אצלי בבית. "מה זאת אומרת,
איזה קשר יכול להיות?? פשוט בשבוע שנעה לא הייתה ולא היה מילקי
אז אלוהים מצא לו שטות אחרת לתעתע בנו", אמרתי בחיוך.
"אלוהים??" שאלה איריס, ואולי זה לא אלוהים?" משועשעת מן
הרצינות שבה היא מתייחסת לדברים שאלתי "אז מי זה??" "שדים!"
היא אמרה, "שדים". לפי הסיפורים שלך יכול להיות שיש לך שד
בבית. זה הצחיק אותי נורא, אבל התאפקתי לא לפרוץ בצחוק מתגלגל
בפניה הרציניות. רק במכונית, בדרכי הבייתה, טפחתי לעצמי על
הירך וצעקתי "שדים, שדים" וצחקתי בעליזות.

כשגניבות המילקי המשיכו לילה אחר לילה, הודעתי  לבני ביתי
שבכוונתי לפתור את התעלומה. החלטתי לארוב לגנב. מאחר ויום
רביעי הוא היום הפנוי שלי  מהוראה, החלטתי להציב את המארב
בלילה של יום שלישי.

בשעה אחת בלילה, שבה בדרך כלל אנחנו הולכים לישון, עשיתי את כל
הרעשים של כניסה למיטה, ואז התגנבתי בחשאי למטבח והתיישבתי שם
בחושך ליד השולחן. האמת שהפתרון ההגיוני ביותר לדעתי,  היה
שבתי הגדולה, אוכלת את המילקי בשנתה. היא הרי עד לפני שנה,
עדיין נהגה לדבר ולקום וללכת בשינה. כך שנראה לי סביר שהיא קמה
בשנתה ואוכלת מילקי ולא זוכרת למחרת בבוקר. עדיין לא היה לי
הסבר לאופן האכילה המוזר.

הזמן נקף לאט. חשתי עייפות, הבנתי את הקושי של שוטרי חרש במארב
לפושע. לא יכולתי לקרוא או לראות טלוויזיה, רק לשבת שם בשקט,
בחושך, עם מחשבותיי, ולחוש את עייפותי. בשעה שלוש כבר התחלתי
להרגיש שלא אחזיק מעמד, שהעייפות מכריעה אותי, ואז לפתע נפתחה
דלת המקרר. לא עמד איש לידה, אבל באור שנשפך מן המקרר ראיתי
כיצד אחת מכוסיות המילקי מונפת, מכסה מוסר, ותוכנה נמצץ . קודם
החלק השחור ואז הקצף שמעל. לכשניגמר, הונחה הכוסית  בפח ואז
נפתחה שוב דלת המקרר.

קמתי ממקומי לראות טוב יותר וקראתי, "היי ,מי שם, מי זה?".
המילקי רטט רגע בהססנות באוויר, ואז גם הוא נשאב למהות השקופה
שאחזה בו, ונעלם. קמתי וניסיתי למשוך את המילקי, אבל הוא היה
אחוז כמו ביד ברזל, ולא הצלחתי לקחת אותו. בכעס אמרתי " תראה,
ישות שדית שכמוך, לא מקובל עלי שאתה גונב לי מן המקרר ובכלל,
מי אתה??" ראיתי את המילקי נע לכיוון הטלפון, ושם ראיתי כיצד
עפרון מונף באוויר, חודו יורד לעבר נייר וכותב דבר מה, ואז
פיסת הנייר שטה אלי במקביל למילקי. הדלקתי את האור במטבח
וקראתי בתמיהה. היה כתוב בה בכתב יד גברי נחמד, "שלום אני
מיכאל, השד שלכם, ואני מצטער אבל אני אוהב מילקי. צר לי שזה
מכעיס אותך, אבל אני חייב לאכול מילקי, אחרת אני נעשה עצבני
ועושה נזקים". אמרתי לחלל החדר, "אה, אז אתה שד? ממש? אני לא
מאמינה! אתה השד  שבגללו היו לנו את כל הנזקים בפסח?? כי נועה
לא הייתה ולא היה לך מילקי?? לא יאומן לא יאומן!"

צבטתי את עצמי, כמו בסיפורים, כדי לוודא שאני לא חולמת. זה
כאב. אני ערה. שוב ראיתי את העפרון מתרומם אל עבר הנייר והוא
רשם "בואי נעשה עסקה, את תספקי לי מילקי כל לילה ואני לא אעשה
לך נזקים!". "זה נשמע לי קצת מאפיונרי, אתה לא חושב?? אתה לא
חושב שמין הראוי שתעזור לי קצת יותר אם אתה כבר שד כזה כל
יכול??" הוא רשם "אני לא שד כל יכול, אני שד צעיר ודי חסר
נסיון, אבל למדתי להביא מזל ובריאות. עוד לא תירגלתי את זה  כל
כך. אתם הביית הראשון שלי." השד הזה נשמע לי ממש חביב
וידידותי. טוב, אמרתי לו, אני מוכנה שאתה תתרגל עלינו איך
להביא מזל ובריאות, ובתמורה אני אספק לך כל לילה שני מילקי.
הוא רשם "שלושה". בסדר, שלושה מילקי. סיכמנו? "כן " וסימן איקס
בעפרון. כנראה חתימת שדים.

אחרי זה הלכתי לישון. הייתי בטוחה שלא אוכל להירדם אבל ברגע
ששמתי את הראש על הכר נרדמתי. למחרת נזכרתי במה שקרה רק בשעת
הצהריים. זה היה כל כך מוזר שדחקתי את מה שקרה מזכרוני
ומתודעתי. היה ברור לי שלא אוכל לספר את זה לאף אחד, שלא
יאמינו לי. סיפרתי רק לאלי, בעלי, והוא הסתכל עלי בעיון ושאל
"תגידי, את בסדר?? מה קרה לך בזמן האחרון?".

אז ככה אני והשד מיכאל כבר ביחסים טובים שלושה חודשים. וכל עוד
שלא תהיה שביתה בשטראוס ותהיה הספקת מילקי קבועה, הרי שאני
בטוחה שהבריאות בבית תהיה טובה, הילדים מסתדרים בבית הספר,
בעלי מצליח בעבודה, ולי יש זכיות קטנות כל שבוע בטוטו. מיכאל
השד הבטיח לי שהוא עובד קשה על תרגול של זכיה בהגרלה גדולה.

אני מחכה.