לאכול זה דבר משחרר, ומה שאכלתי אתמול בהחלט היה משחרר.
הכל התחיל שישבתי עם החברים ואכלנו פיצה...
לא משהו מיוחד.. סתם, פיצה.
אנחנו אוכלים.. ופתאום אחד קופץ ואומר:
"חשבתם פעם על פיצה בטעם לימון?"
זה לא היה ברור, בעיקר מהסיבה שזה היה מטומטם בעליל, אבל זה
נתן לי רעיון.
הגעתי הביתה והתחלתי לנבור בספרי מתכונים.
לבסוף מצאתי מתכון מושלם והתחלתי לעבוד.
בתום כחודש סיימתי, והיו לי מתכונים שלמים ומנוסים לפיצות
בטעמים שונים.
הלכתי למסעדות, עשיתי סקרי שוק... אבל קונים, לא מצאתי!
אז החלטתי ללכת לעצתו של ידידי.
הוא אמר לי:
"תשמע, יש לי חבר בעל השפעה רבה בשוק, אם הוא יאהב אז תראה,
הכל יהיה בסדר!"
אז הלכתי לשם ונתתי לו לטעום.
קצת מזה... קצת מזה....
טוב, בקיצור הוא אומר לי:
"תשמע, העסק לא רע, אבל חסר.... חסר.. איזה משהו."
"מה?"
"אני לא בטוח... חפש לבד."
התחלתי לחפש... השקעתי בזה חודשים שלמים...
הלכתי לכל מסעדה, חיפשתי בכל ספר ובכל פינה....
התייעצתי עם מומחים... אבל, את החסר לא מצאתי!
החלטתי שאולי חסרה קצת השפעה רוחנית, אז נסעתי לטיבט לחמש
שנים, לחפש את האיזון....
גם זה לא עזר!
נתתי הכל... מכרתי את הבית שלי... עשיתי הכל... ולבסוף
התייאשתי.
עכשיו אני עובד על פיצות בשלוב של תרופות... זה יעלה קצת כסף,
אבל לקחתי הלוואות לטווח רחוק.
הפיצה הראשונה שלי היא פיצה בשילוב שאיבת קיבה, פיצה עם חומרים
שמנקים את הקיבה.
לאכול זה דבר משחרר, והפיצה שאכלתי אתמול בהחלט שיחררה לי
משהו.... את הקיבה!