אתה מביט בי בקהל רוקדת
עיניך נעוצות בחזי
כמו חץ מורעל של תשוקה
מיטת הסכינים שלי
ושמיכת אשמה להתכסות בה
מחכים בבית
בחדרי החשוך
ואני מעוותת גופי לפניך
עושה בו צורות ויודעת בפנים
שאני מבעירה בך את הצורך
שישרוף אותך עוד ימים רבים

לבך פועם בקצב מטאל
החיוך שלי רודף אותך חשוך
הכהות בחושיך
אל מול האור השחור שבי
אתה נופל שדוד מרגליך
לתוך ציפורני הממתינות
ודמך פועם בעורקיך
אתה עכשיו שלי

אתה מביט בי ברחוב הולכת
עיניך נעוצות בגבי
כמו סכין של בגידה שנעצתי
ידי הקטיפה שלי
וציפורני הפלדה לשרוט את נפשך
עשו את שלהם
בחדר החשוך
ואני מחייכת חיוכי לפניך
יודעת שאתה לא תוותר
אתה שלי עכשיו
כל עוד הצורך בוער


זה חברים יקרים, מה שיותר מדי מרילין מנסון ומתמטיקה עושים
לי.  אל תנסו את זה בבית.