זה היה יום אפור וסגרירי במיוחד. ארז סיים בשעה 3 את בית ספר
והחל צועד הבייתה, לבד, בגשם. הוא צעד, מבטו תקוע מדרכה העוברת
מתחת לרגליו. הוא אהב את החורף ואת הגשם על ראשו. למרות שהייתה
לו מטרייה בתיק, הלך בלעדיה.

לבסוף הגיע ארז לביתו שהיה ריק כמובן. אחיו כבר חזר לצבא
מהחופשה של שבת והוריו עבדו עד שעות הערב המאוחרות. כהרגלו,
עוד לפני שאכל, עלה למחשבו שבקומה השניה של הבית והתחבר לבמה
חדשה.

הגשם עדיין ירד על החלון שמימינו אך נחלש מעט. ארז הפעיל את
מפזר החום שהוצב על השולחן ונכנס לדפיוצר שלו. הוא שמח לראות
שהסיפור החדש שלו אושר בבוקר וגם הגיעו כמה תגובות נלהבות. זה
עודד אותו לראות שאנשים מקדישים זמן לקרוא את פרי עטו (או
מקלדתו) והחליט להשיב להם תגובה.

ארז ירד בקלילות במדרגות אל המטבח לחמם לעצמו צלחת צ'ולנט
שנשאר מהארוחה המשפחתית של שבת. אחרי דקה וחצי המיקרו ציפצף,
ציפצוף צורם שמחייב אותך להתפנות מעיסוקיך ולגשת אליו. מכיוון
ששיעור הנהיגה שלו היה קבוע לשעה חמש, ארז עלה לאכול ליד המחשב
מכיוון שרצה להספיק עוד כמה דברים בבמה.

הוא הניח את הצלחת על שולחן העץ ליד העכבר וניגש לחלון. ארז
פתח את הוילון הלבן לרווחה ונתן לקרני השמש שהחילה מבצבצת מבין
העננים לחדור לתוך כותלי החדר. האור מילא את החדר במהירות
והעביר בגופו של ארז חמימות נעימה של שמש אחרי הגשם. הוא כיבה
את התנור ושב לעיסוקיו בבמה אבל דעתו הוסחה. ארז הסיט ראשו
ימינה והסתכל בנוף הנשקף מחלון ביתו. ביתו היה בקומות התשיעית
והעשירית של הבנין לכן יכל לצפות באזור ללא הפרעה.

השמים כבר התנקו כמעט לגמרי מעננים והשמש עמדה באמצע הים הכחול
והאינסופי. מולו ראה את האיזור מגורים החדש שרק עכשיו סיימו
לבנות. בתים חדשים ומעוצבים משולבים בפארקים ומדשאות ירוקות
רחבות ידים. כשהופיעה הקשת בענן, ממש כמו בדובוני איכפת-לי
שאהב לראת שהיה קטן, חייך לעצמו. זו הפעם הראשונה שישב והסתכל
על הנוף הנשקף מחלונו, תמיד היה עסוק במחשב והוילון היה סגור.
ההרגשה של המרחב, האור הנעים שנכנס לחדר, והפארקים והיער באופק
עשו לו טוב ונערו את אפרוריותו של היום ואף השכיחו מליבו את
המבחן במתמטיקה שעשה מוקדם יותר בבוקר.

על כל היופי הזה שנפרש לנגד עיניו השקיפה, למרבה האירוניה,
תחנת משטרה ישנה ובלויה שנצבה בפאתי העיר. את התחנה לא הצליח
לראות אבל האנטנה הגדולה שלה בלטה היטב על רקע השמיים הכחולים.
מידי פעם פלחו סירנות את ציוץ הציפורים אך אלה עברו במהרה. ארז
סלד מהאנטנה המשקיפה על האיזור, היא נתנה לו הרגשה רעה. הוא
העדיף להתעמק בנוף, השמיים והקשת בענן.

לפתע התעופפה לה אחת היונים ששוכנות באיזור כדרך קבע לסורגים
על החלון. היא הייתה לבנה, נקייה וטהורה דבר שהוסיף לנוף.
היונה התמהמה מספר רגעים על הסורגים והסתובבה עם זנה לארז. תוך
שניות פרשה כנפיים ועפה לעבר האופק.

כשארז הסתכל אל החלון ראה שהיונה חרבנה על הסורגים. שוב התחיל
לרדת גשם. ארז סגר את הוילון וחזר למחשב.