שובל שדה / רואה דרכך |
כה חכם, נאה, מושלם.
זיו פניו כקרניים חודרות
אל הנשמה הטהורה, המאוהבת.
מעבירה יד נשית בשיער,
שפתיים בשרניות חושניות,
ודאי ממלמלות
כמה אושר הוא מסב!
ולבי הוא שנסדק.
אני יושבת ובוהה בה,
איך חיוך נמתח על שפתיה
בקומה אליו,
זיו פניה כקרניים
המפלחות את נפשי כפגיונות משויפים.
יד גברית אוחזת בידה הנשית,
גונבת ממני את עורה הענוג, האהוב
ולבי הוא שנשבר לרסיסים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|