הייתי רוצה עכשיו פשוט לקחת את קרטון הביצוע שקניתי שיושב שם
ורק מעלה אבק.
את הצבעים שקניתי ועוד לא ממש השתמשתי, ופשוט לצייר.
ליצור דברים חדשים, לצייר עולמות אחרים, אנשים אחרים, להיות
כולי צבועה.
לשים מוסיקה בפול ווליום, ג'ניס ג'ופלין ברקע ופשוט לא לחשוב
על שום דבר מלבד מה שעל הנייר.
לסיים לצייר ולאהוב את מה שעשיתי  למרות שזה קשה.

הייתי רוצה עכשיו להיות במסיבת ריקודים, באחד המחנות, ככה ממש
באמצע המדבר, אני והמוסיקה, ועוד הרבה אנשים אחרים.
להתמכר לתנועות, לחוש את המוסיקה חודרת לעצמות, לא לשים על אף
אחד,  לא לחשוב על מה אנשים אחרים חושבים עלי, להיות עם כולם
אבל להתנהג כאילו אני לבד, בלי מעצורים.

הייתי רוצה לצאת לטיול ולא לדעת לאן פשוט לעצום עיניים ולהניח
אצבע על המפה ופשוט לנסוע לשם.

הייתי רוצה חופש, פשוט לברוח מהכל, לקחת את הגיטרה ולשבת
בטיילת באילת, להרגיש רחוק מהבית ,רחוק מהביה"ס, רחוק מהכל.

הייתי רוצה לא לשתוק יותר וכשהוא צועק עליה פשוט לבוא ולהגיד
לו את כל הדברים שאני חושבת עליו ולומר לו שאני שונאת אותו
למרות שהוא אבא שלי.

הייתי רוצה שיהיה לו טוב, כי עכשיו יש לו יום הולדת, ואני רואה
עד כמה שכחנו להראות שאנחנו אוהבים, והחברים שלו שהם בעצם לא
כל כך חברים, לראות עד כמה אח שלי הוא בנאדם שיכול לתת כל כך
הרבה וחבל רק שאין למי.

הייתי רוצה פשוט ללכת, לא משנה לאן, ולהפסיק לחשוב על כל כך
הרבה דברים בבת אחת.

הייתי רוצה שיהיה מישהו, קרוב קרוב שיתן לי עכשיו חיבוק שלא
אהיה לבד.

הייתי רוצה צחוק מתגלגל שבא מהלב, ואז אדע בפעם הראשונה מזה
להיות מאושרת בלי לחשוב על מה יקרה בהמשך, פשוט לתת לדברים
לקרות בלי להרוס אותם.

הייתי רוצה לחשוב מה שכולם חושבים עלי, להיות שלמה עם מי ומה
שאני, לראות את מה שכולם רואים בי ואני לא, ולאהוב את מה שאני
רואה.

הייתי רוצה לכתוב יצירה עם רעיונות חדשים, יצירה שבאמת אוהב,
וחבל שגם הפעם לא הצלחתי.

אם אלוהים היה רוצה להעניש את בני האדם, הוא היה מגשים את כל
חלומותיהם.