101 סיבות לשים קץ לחייך.

בערב, כשנסעתי באוטו באיזה רחוב צדדי קטן ותאורת האור האירה את
נהרות האספלט, ראיתי בנאדם. הבנאדם לבש חולצה כחולה משובצת, עם
פסים לבנים, ומכנסי ג'ינס דהויים, ועמד על המדרכה. על הפנים
שלו הייתה הבעה מוזרה, הוא נראה כאילו הוא צועק, אבל החלונות
של המכונית חסמו הכול. היה לו מראה לא מגולח, מעט פרוע.

פתאום הוא קפץ מול המכונית שלפני. ראיתי שיש לו סכין גדולה
ביד, סכין ארוכה ומשוננת. הרכב לפני הסתיר את רוב המחזה, אבל
יכולתי לראות את קצה ידו מתרוממת, בה החזיק את הסכין, בכול פעם
שלקח תנופה כדי לדקור את מכסה המנוע של אותה מכונית. הרכב קפץ
בכל פעם שהבנאדם נשען עליו עם כל משקלו, ולבי התחיל להשתנק
מפחד. לרגע הקפיצות נרגעו, והבנאדם נפל על הכביש הקשה מחוץ
לנתיבה של המכונית, הסכין עדיין אצלו, והחל לבכות. תוך כדי בכי
הוא דקר את עצמו כמה פעמים עם הסכין, אך באותה מידה יכול היה
לעשות זאת באמצעות דג מלוח - הוא לא הצליח להידקר ולו פעם אחת.
נראה שהדבר הזה הגביר את התסכול שלו, כי הוא המשיך לצעוק בלי
קול, מתפתל על הכביש. במהירות הרכב לפני עקף אותו, וכך עשיתי
גם אני, מאוד מקווה לא לפגוע ברגלו, שהשתלחה הרחק מגופו, בעודו
שוכב לו שם.

משם המשכתי לנסוע הביתה. לקח לי קצת זמן להירגע, ואני מודה
שהמחשבה הראשונה שעלתה היתה שזהו מחבל. אחר-כך הבנתי שהאדם הזה
ניסה לקפוץ למול המכונית כדי שתדרוס אותו, ומשלא עלה בידיו
הדבר, הוא ניסה להרוג את עצמו.

מה מביא בנאדם למצב כזה? התחלתי לחקור בעצמי תרחישים שונים.
באחד מהם הדבקתי לו את האישה המלאה והבלונדינית שעמדה נדהמת
במדרכה, מסתכלת כל הזמן על אותו בחור ונראתה צועקת אליו,
והפכתי אותם לזוג נאהבים, שפרשיית האהבים הסודית שלהם הגיעה
לסיומה, והוא לא יכל לשאת זאת, והחליט שאין לו טעם בחיים. או
שמא גילה שאישה זו, שהיא אשתו החוקית כדת וכדין, בוגדת בו עם
אדם אחר, והחליט שאם אישתו, משאת נפשו, יד ימינו שבה בטח בוגדת
בו - הרי שאין לו עוד איש בעולם. או אולי שורשיו הם מאיזשהו
מוצא אסיאתי, סיני או יפני, והאישה התגרתה בו, מקנטרת אותו שלא
יעז לבצע איזושהי מטלה, שיוכיח לה שהוא אוהב אותה, והוא, שניסה
ונכשל, החליט לבצע סופוקו, התאבדות טקסית, כדי לשמור על כבוד
משפחתו?

ואולי לבנאדם לא היה בכלל בית ומשפחה, ואוכל לא אכל זה זמן רב,
והוא גם חולה - יש לו דלקת ריאות בגלל שהוא ישן בחוץ כל הזמן,
ואנשים מרחמים עליו יותר מידי והוא לא יכול עם הרחמים שלהם, כי
כשהיה צעיר היה בצבא, ושם היה מפקד וכולם אהבו אותו, אפילו
החיילים שלו, למרות שהיה קורע אותם, ואז היה מלא כוח וביטחון
עצמי ולא היה צריך רחמים, להפך - תמיד התפאר שהאויב הוא זה
שיזדקק לרחמיו כאשר יגיע אליו. והאויב באמת לא יכול היה לו,
כשהיה לו נשק, וחברים, ומקום לישון בו, ואושר. ועכשיו אין לו
אף אחד מאלה, לא חברים ולא מקום לישון בו, והצבא כבר לא צריך
אותו, אז בחמישה השקלים האחרונים שנותרו קנה אחד מהם - נשק.
(הרי חברים ומשפחה ובית אי אפשר לקנות בחמש שקל, בטח שלא אושר,
והאויב רחוק אבל גם הוא חי יותר טוב ממנו.)

ואולי הוא פשוט היה מטורף רדום, אחד מאלה שהמחלה מקננת בהם
שנים, ואף אחד לא יודע,
ספג מהצבא ומהחיים כאב ופחד וטראומות, ופתאום מגיע לו איזה
ניצוץ, טריגר כזה, שמפעיל את השיגעון שלו, למשל המכונית לפני,
וכול המערכות שבנה לעצמו כול השנים קרסו פתאום, והוא לא שלט
בכלל במה שהוא עושה. אולי האישה שעמדה שם היתה בכלל אחותו, לא
הבינה מה הוא חושב שהוא עושה עם סכין העוגות שלה.

ואולי לא.