- די...
ליאונרד לא האמין למשמע אזניו. שמואל היה מאד משועשע מהעניין.
- אתה מתכוון לאמר לי שכל הכתבים המצחיקים שלי, שבהם אני מנסה
בעצם להבין את העולם הכל-כך מוזר הזה סביבי. הכתבים האלו בעצם
יוצרים את העולם תוך כדי כתיבתם?
שמואל היסס לרגע לפני שענה:
- פחות או יותר ככה. תנסה להבין שזה לא שחור ולבן. אתה לא
אלוהים. אתה גם לא בא כוחו של אלוהים. פשוט אתה מאלו שאלוהים
מקשיב להם קצת יותר מאשר שאר האנשים. זה הכל. הסיבות לכך הרי
מאד ברורות.
- כן, כן, אתה לא צריך לפרט.
ויתר ליאונרד שוב פעם על הרצאת סוד הבריאה.
- טוב, אז תשכח כל מה שאמרתי על מוות, על אנשים מתים, סמים,
קונספירציות, על אסונות, על דברים מבאסים כאלו. שכחת?
- שכחתי.
- אז תקשיב טוב טוב.
- מקשיב.
- קוסיות. אבל הרבה. המון המון קוסיות. ושיהיו נחמדות
ואינטיליגנטיות.
שמואל חייך.
- נדוש קצת, לא?
- נדוש, אבל בשביל שאני אוכל לעזור ביצירת עולם טוב יותר, כל
התסכולים האלו של בני אנוש רגילים חייבים להעלם. אז קוסיות.
עדיף בלונדות. עדיף שדיים גדולים. למה גדולים? ענקיים. ושיהיו
רזות.
- גם רזות, גם שדיים גדולים?
- כן. אל תפריע.
- טוב. רשמתי לפני. קוסיות, רזות עם חזה גדול.
- ואינטיליגנטיות!
- כן. אינטיליגנטיות. ברור.
- אה, והכי חשוב. שיאהבו אותי. יעריצו. ירצו אותי כל הזמן.
- ירצו. הבנתי.
- ויאהבו.
- יאהבו, אוקיי.
שמואל הביט על ליאונרד בשיעמום וקצת על העוקם. בבית הקפה לא
היו הרבה אנשים והמלצרית הנאה חייכה אל שמואל. אל מלאכים תמיד
מחייכים, זה משהו באורה שהם מקרינים.
- אגב ליאו, מה עם אשתך? הבלונדיניות לא יפריעו לה?
- אה. היא? אה... תראה היא תפריע ל"זה שאלוהים מקשיב לו"
במלאכת הקודש שלו. אולי כדאי שנארגן לה בעל נחמד? דירה בראשון?
משהו כזה? זה לא שאני לא אוהב אותה. אבל אם אתה יכול לסדר לי
כל אחת, אז תראה...
- לא אמרתי כל אחת. אמרנו בלונדות אינטיליגנטיות עם חזה גדול.
- ורזות, אל תשכח רזות.
- כן, רזות.
- אה, ויפות כמובן, נכון? יפות?
- אהם. ההגדרה קוסיות אני מניח כוללת יפות.
- יופי. יופי. אז איפה היינו? טוב. אני רוצה לנהל בית קפה.
- לנהל בית קפה. הבנתי.
- רגע, רגע, לא לנהל, זה נראה לי מתיש. האחריות וכל זה.
המלצרית הבריזה, להוריד את הספקים במחיר... וגם בית קפה... זה
קצת פלצני. אולי משהו כמו, כמו, שותף סמוי בקומפלקס של בית
קפה/בית מרזח/חנות תקליטים וחנות ספרים?
- למה אתה תמיד מסבך הכל?
- אה... וחומוסיה?
- וחומוסיה.
- ושהכל יהיה אינטרנט קפה!
- ליאונרד ידידי. תקשיב ותקשיב לי טוב. זה שאני מצווה לרשום את
הגחמות שלך זה מאד נחמד. זה שאתה מתחיל יותר מדי להשתעשע עם
הקטע הזה זה גם מאד נחמד, אבל חליעה-לאללה, תרגיע קצת.
- תראה, במקום שבטעות אנשים יהרגו מהשטויות שלי, ועוד אנשים
סימפטיים סה"כ, אני רק מספר לך את החלומות שלי. אתה והאלוהים
שלך יכולים להתייחס אליהם, או לא. זה הכל.
- ומה שאתה מבקש, זה בכלל לא קשור להוא ששם?
שמואל הצביע מטה. אל ההוא שאינו אלוהים.
- אה... מה שמשנה זה מה שבלב, נכון?

שמואל סימן למלצרית. ליאונרד, קצת נרגש מהמשפט האחרון סונוור
מאור צהוב של מכונית שהבליח דרך חלון בית הקפה.