לכאורה, לא חסר לו מאום.
נער, שפתיים ישקו
תמיר ונאה, מוקף חברים
אפילו לא מרכיב משקפיים.
אח, כמה שהילד הזה מקבל
לפני שיוצא מפיו, כבר יוגש על מגש
אך הוא כבור בלי תחתית
והחור בתוכו רק גדל והולך וגדל.
עיניו כבות אט אט
הקמט בין שפתיו מתכדרר
ולמרות שהשפע לא מש מידיו
הוא רק על סכינים ודם חולם
אוי, מין ילד משונה שכזה .
מה עוד נעשה לך ילד
במה נעטוף אותך שתבין
החיים הם לא פיקניק, נער
אבל אתה חייב להבין:
החיים הם כאן,
ולא במקום אחר.
שם לא יתרחש שום כלום,
גם אם תתאמץ הרבה.
רק כאן הכל עוד יכול לקרות,
ויקרה.
אם תיתן לעצמך צאנס
ותפעיל
את כוח הרצון
ולא את יד המקרה.
אנא, שמור על עצמך ילד
גם אם זה מאוד כואב וקשה.
מוקדש בדאגה לנער |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.