אתה לוגם מהנס שלך, ומביט בי מזוויות עיניך, מנסה להבין את
בלבולי הסרק שאני ממלמלת מבין זוויות שפתי, בעודי טועמת מתה
הלימון, טרודה, לחוצה ואתה רק מהנהן, רציני אך שליו. ואני
מאישוני, מביטה בך, כמו קטנה כזו, זקוקה לאישור שלך, שהכל יהיה
בסדר, ומאבקי שליטה בעבודה, זה לא שאלה של מתי להיכנע אלא של
איך להכניע.
אני יודעת שמה שאני עושה זה בסדר, ולמרות זאת באה המציאות
ומשחירה חלונות מצוחצחים, אבל כשאתה מגיע, כשאתה מופיע הכל
באמת בסדר.
או בלילות נטולי ירח, בקיץ לח כשהסערה האמיתית מתחוללת בפנים,
ביננו, כאשר נראה ששום קסם לא עולה באוויר, אתה מופיע עם זוג
ידיך, אצבעותיך המגוננות, המחיות, המסעירות ואני כמו פנתרה
שחורה, או סתם כמו חתולה על גג לוהט רעבה וצמאה, ממטירה בך שלל
צבעי קשת בענן לאחר הסערה. ואתה לוקח אותי וצוחק וממולל את
שערי,מאושר כל כך מביט בעיני ואני צוחקת ומקניטה אותך, נותנת
לך לרדוף אחרי, אוהבת לשמוע כמה שאתה זקוק לי ומאושר באמת
איתי,
או באמצע הלילה כשאני מתעוררת כך פתאום, רואה אותך ישן, תוהה
האם זה חלום.. עיניך עצומות כך, יגעות אך כה שלוות, אני מעבירה
אצבע למורדות פניך, מחייכת לעצמי, מעבירה מבט מהורהר על הירח,
איש סודי, ואז נלחצת ביתר שאת לגופך, חשה את ידך מושטת לעברי,
ואני מחזיקה אותה קרוב, כה קרוב ללחיי.
ואיך זה כשאנחנו מתווכחים בלהט גם אחרי חצות, אני מפנה לעברך
שאלות קיומיות על בורא עולם, על שמים וארץ, על חיים ולא חיים
ואתה מתגונן ואומר שזו עוד אחת מהשאלות הפילוסופיות שלי שאין
להן תשובות, ואז אני מתעצבנת ועונה לך בהפוך על הפוך, ואתה
כרגיל רואה בזה כאתגר, מחייך בחום  כזה, חושף את שיניך וצוחק
בלבביות. אומר לי, שכל יום איתי זה עוד יום חדש, ואני מסמיקה
ובוחנת כל פלג מחזותך, מאצילותך. אני רועדת ומחייכת בביישנות
ואתה פשוט מחבק,
ולא מותיר לי אלא לבקש, את מה שכבר שלי - אתה נסיך שלי.