עמית אופיר / 10.07.02 |
אני קל כמו נוצה ויוצא לי לשייט בין כל אותם דברים,
שנמצאים כאן ויהיו בדיוק אותו דבר כשאחזור.
לאט לאט אני מסיים עוד מטלה ועוד אחת ועוד,
והעשן הסמיך שהיה לפני זמן לא רב בשמים שלי,
והקשה עלי לראות את האופק המואר לאט לאט מתמוגג והכל מתבהר
מולי,
תמונה נקייה כזו.
ואני מרגיש שוב את הבטן.
זה כאילו אני מאוהב, מאוהב בחיים,
מאוהב במי שאני כרגע,
שאני בריא וצעיר ויפה והכי חשוב עומד על שלי,
גם כשאין שום הגיון.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|