שומעת את אותו השיר, אלפי פעמים
"אף פעם לא סיפרתי, שאני על ספינה טובעת.."
למילים שלי אין ממש מקשיב, רק אלפי שומעים
מרגישה את קצה השיגעון, מאבדת את צלילות הדעת
העולם נראה מטושטש
חסר לי משהו והכל מתחיל להיעלם
העולם מרגיש חסר טעם ומשובש
ואני רק עוד אדם טועה וחולם
שמישהו יבוא ויעזור לי לחצות את הכביש
אני לא אישה זקנה, אני סתם עיוורת
כי אני, בנוכחותי, לא רוצה שמישהו ירגיש
ואז בסוף - לבד אני עוברת
רואה הכל ורואה כלום ריק
והראייה שלי דווקא די בסדר
הכביש, את נעליי הוא שוחק
ואני בעצם סתם נמצאת סגורה אצלי בחדר |
