המפעל

"אשכבר מסייה שש"
" אהה לבש "
ז"א מה שלומך  אדון שש
שלומי טוב

" אני רוצה לומר לך מסייה, שבעניין של הגניבה, אצלנו רגילים
לגמור אחרת עניינים כאלו. העניין הזה נפתר בשקט ומי שגונב
מחברו צריך לתת את הדין ".

גם אני לא מבין למה אנשים שעובדים יחד כמה שנים, פתאום מישהו
חוטף דחף בלתי נשלט והבן אדם גונב לחברו את השעון מארון הרחצה,
ולמי ? דווקא לשוקי,
שהוא דמות מאוד דומיננטית וסוחפת.
ואיך אתה יכול להביא אדם להודות ולהיות מוכן לתת את הדין על
מעשיו, מעולם בשנים שניהלתי את המפעל לא ארעה גניבה, לא בקטנות
ולא בגדולות, וזה רגע שצריך לעשות מעשה שימנע המשך או מחשבה
בכלל בכיוון.
אספתי את העובדים והודעתי שמחר יגיע חוקר משטרה, כבר זימנתי
אותו, ואני אפתח תיק פלילי לאדם שגנב, עוד באותו היום הוחזר
השעון .

קריית שמונה,
אזור תעשייה דרומי.
משרד הביטחון מחפש יזמים להקמת מפעל על מנת לתמוך בתכניות
הממשלה להקים תעשייה ולתת תעסוקה לתושבים.
בכלל זה כנראה עסק טוב, מקבלים מענקים, פטור ממיסוי על הציוד,
חוזי עבודה וכו' וכו'.
היזמים היו כמה מאנשי חברת אלקטרוניקה, הם למעשה היו הגרעין של
הארגון .
אני הכרתי את היזם בהיותו יועץ מכני לחברה בה עבדתי וכך היה
הפיתוי לעבור ולקחת חלק בהקמה.
הקמה זה בכלל לא פשוט, מקבלים מבנה תעשייה ריק וצריך למלא אותו
בתוכן,
ציוד, אנשים, ארגון תהליכים הכל.

זה לא פשוט לקחת משפחה עם תינוקת וילד בגן ולנדוד למקום כזה,
בכלל לא פשוט. אבל עשינו זאת.
לא ,לא חלוציות  פשוט האתגר.
נו טוב אתם רוצים  תקראו לזה חלוציות.

עיר מיוחדת במינה, לא מקום רגיל, אוסף ברור ומובהק של יוצאי
עדות מרוקו, פרס ורומניה. וכולם חיים במן הרמוניה המאחדת את
המקום הזה באינטגרציה מחד ובשונות  מאידך, ולדידי נהנתי מכל
הצדדים וכאשר אני אומר נהנתי אכן אני מתכוון לצדדים הקולינריים
והחברתיים.
                                         

יום חמישי, קמים בבוקר מוקדם והולכים  לעשות שוק , ככה אומרים
" לעשות שוק" ואם המצב  הכלכלי קשה, אומרים "אין לי בשביל
לעשות שבת" .
השוק שוכן מול מרכז רסקו, על שטח אדמה.
חקלאים, דרוזים מהגולן ושאר מיני סוחרים באים למכור את
תוצרתם.
כאן אפשר לקבל כרוב בגודל של אבטיח וכרובית ענקית, ירקות
שנקטפו בבוקר, הכל טרי טרי והנשים המרוקאיות סוחבות עמן מן ירק
עלים ארוך ומוזר, הן קוראות לו חורשוף אלו עלי צמח החורשף ממנו
יכינו אלחרשף מעמר אשר זה גבעולים ממלואים בבשר טחון, אני לא
מתכוון להסביר איך לעשות זאת, זה סוד שלהן וזה פרוייקט!.
אני עובר לדוכן הזיתים ומבקש מהמוכר זיתים ירוקים
איזה ? לבישול ? הוא שואל
מה בישול, מי מבשל זיתים?
נו טוב הוא מחייך לעצמו ונותן בידי שקית עם זיתים רגילים, אבל
אני סקרן עומד בצד ומתבונן בנשים הקונות "זיתים לבישול ",
מה מכינים מזה אני שואל מאמא אחת כזו והיא  עונה לי בבת צחוק
כזו אאהה "דזאזא בזיתון מטבוח". זאת אומרת עוף בזיתים
מבושלים.
עוד אני מהלך שם כשיכור והנה דוכן התבלינים, או עכשיו נראה  מה
הן קונות ונלמד, לבשר הן קונות תבלין בשם מסיה אל תשאלו אותי
מה זה כי לי ע היום לא היה אומץ לבקש את זה, חוץ מזה הרבה כמון
וכורכום וכזבור הלא אלו גרגירי כוזברה טחונים ועוד מיני עלים
כמו הפליאו שזו מן מנטה.די העגלה שלנו מלאה אני חייב להגיע
למפעל ולפתוח אותו.
                         

אלברט הכרסם עומד כמנצח על תזמורת ליד המחרטה והוא שולט בה לא
פחות  מאשר אני שולט בציוד המדידה ואם אני אתווכח עמו על סטייה
של מאית הוא ייעלב.
אילנה מכניסה לי כוס תה עם נענע לחדר והעיניים שלה דומעות,
פיטרו את אח שלה ממפעל הטכסטיל והם לא מסתדרים בבית, אני חושב
ומציע לה לשלוח אותו למפעל השכן, שמעתי שהם מתרחבים,כן זה נכון
אבל שם מקבלים רק חברי מפלגה אתה מבין, אנחנו לא לא מהמפלגה
שלו..
טוב אני אומר לה שיבוא נראה מה אפשר לעשות.

שוקי נכנס אלי לחדר, ומצהיר,
"אנחנו מקימים כאן ועד עובדים, בכל המפעלים יש תנאים טובים
וכאן אתם רק מנצלים אותנו, מחר אני הולך להביא את ההסתדרות
לכאן ".
אוי שוקי, שוקי אני חושב לעצמי, "בבקשה תבואו נחתום על חוזה
עבודה עם דרגות וכל החוקים" אני אומר לו וצוחק לי בפנים. הבחור
בולדוזר בעבודה, מעולם לא היה מקבל סולם דרגות וכיו"ב.
"מה מציק לך" אני אומר לו , "ספר לי",
"בכל המקומות יש חדר אוכל!"
"חדר אוכל" ???
"בא נראה ,אצל ציטרון יש ?"
"לא אבל.."
"אצל בלובש יש ?"
"לא  אבל..."
"אז איפה יש?"
"אצל שמואל רם !!"
"נו בטח אני אומר לו, יש שם יותר ממאה עובדים, אבל למה באמת לא
הלכת לעבוד שם? אהה בטח שכחתי, אתה לא חבר מפלגה ".
תוך שבועיים סגרתי עם קייטרינג על אספקת ארוחות למפעל.

הכי אני אוהב זה לאכול פלאפל ברסקו, אני לא לא יודע איזה סגנון
זה אבל  הפלאפל מעולה, יש בו גרגירים של כוסברה הצבע נוטה
לצהוב בניגוד לפלאפל הירוק גדוש הכמון, והוא מעולה.
ככה אני מוצא את עצמי בשעות הערב מנגב את השפתיים מהפלאפל
ובדיוק כשאני נכנס לרכב אני שומע שריקה מוזרה בשמיים, כבר
סיפרו לי על זה, הלב שלי מפסיק לפעום לרגע, אני לא יודע מה
לעשות לעצור ולהסתתר או לרוץ הביתה, כן, כמובן שאני טס הביתה
אבל בדרך כבר נשמע הבום מחריש אוזניים ואחריו עוד אחד,
אני מתקרב כבר לשכונה, פיצוץ אדיר וחשכה.
זו ההיכרות שלנו עם הפגזת קטיושות, בבית כולם מכווצים בחדר
הביטחון,
"אבא" אומר לי בני , זאטוט בגיל גן, "היה בום, הכנסתי את כולם
לחדר ביטחון ואמרתי לאימא לסגור את התריס "(תריס רפפה מברזל ).
אני מארגן כמה דברים ושמיכות אוסף את הילדים והאישה וקדימה
למקלט.
התושבים כאן כנראה כבר מורגלים, כולם באים עם מזרונים   וכל
הנדרש, אנחנו לומדים, ככה זה.
בבוקר, מטוסים קלים חגים עם מכלי מים מעל ההר של מנרה, בניסוי
נואש לכבות את השריפות.
בעבודה הכל רגיל, חלק מהפועלים אפילו אינם הולכים למקלט לשמע
האזעקה
ושוב מטח של קטיושות.
יעקב עובד יוצא פרס שהיה מומחה לנגרות מזמין אותי לשיחה בערב
בביתו,
אישתו מקבלת את פנינו באוכל פרסי אסלי, רגע מה היה שם, אני
מנסה להיזכר
כן, מרק ירוק כזה נדמה לי השם שלו חורושט סמזי  אחרי זה היא
הגישה לנו כדורי בשר, נדמה לי שזה הודו עם טעם של גפילטה פיש,
איך קוראים לזה אני שואל?
והוא מסביר לי, "גונדי " וזה בא עם תוספת מיוחדת, הר של אורז
מצופה בתפוחי אדמה וגזר צלויים, מכינים את זה על ידי כן שמצפים
סיר עבה משומן טוב בפרוסות תפחי אדמה וגזר,וממלאים מבפנים אורז
מטובל בתבלון פרסי מיוחד.
אחרי שעתיים באש קטנה כשמוכן הופכים את הסיר על מגש טעיםםםםם.
יעקב מסביר לי שהילדים שלו סובלים מחרדה קשה עד כדי הרטבה מחדש
במיטה, והוא כבר ניסה את כל הסיוע והייעוץ שניתן לקבל משירותי
הרווחה,
"נו אז מה אתה מציע, למה אתה חותר "?
"הייתי רוצה לעזוב ולקבל את פיצויי הפיטורין "
"לאן אתה רוצה לעזוב "?
"לתל אביב " !
"יעקב " אני אומר לו "על פי החוק מגיע לך פיצויי פיטורין אם
אתה עובר למרחק  מעל 40 ק"מ אני אומר לו, אז אין לך בעיה, רק
לי תהיה בעיה.
למחרת גם אני מוריד את המשפחה לשבוע רגיעה להורים במרכז הארץ.
ערב פסח הגיע כל החג היינו במרכז הארץ האנשים כאן לא קלטו
ששהינו כמה ימים במקלט, לא הבינו מה זה מכוניות מסתובבות
ברחובות וקוראות בקול "תושבי קירית שמונה לרדת למקלטים " גם לא
הבינו את הסיפור שעובדי העירייה חלקו לנו לחם וחלב למקלטים,
ניתוק מוחלט בין המציאות של הספר למרכז.

במוצאי החג חזרנו, אלברט הזמין אותנו לביתו למימונה וואלה איזו
חגיגה,
שולחן מלא דיברי מתיקה צבעוניים שהתיישבנו כיבדו אותנו במופלטה
שבאה בערמות עם דבש, תסעדו ותרבחו מברך אביו הקשיש לקול תיפוף
הדרבוקות וקריאות האי אי אי לגירוש רוחות רעות ושאר מבישים
רעים יעני שדים .
אחרי זה הגיעה אחרי כבוד הסבקיא שאלו מן עיגולים שמוזלפים לתוך
שמן רותח ומשם ישר לסירופ דבש. אחרי כל התקרובת מגיעם שיפודים
סטקים וסלטים כיד המלך .
זהו אני גמור, מצידי לחזור לחופש אני לא יכול לזוז, מחר תבוא
לבריכת טל כולם יהיו שם נעשה על האש,תבוא מסייה שש, אני כבר לא
מסוגל לחלום על אוכל.

בקומה מתחתי גר ויצמן, קלפן מקצועי, קלפן אני אומר, להטוטן, מה
שלא תעשה הוא יודע מה יש לך, ואם הוא מחלק כמה שלא תחצה ותערבב
חבל לך על הזמן.
בערב שבת היינו נפגשים שם לפעמים עד שראינו שאין לנו סיכויים.

יום אחד אני הולך לקנות ירקות ברסקו, במיוחד במיה, אני מת על
במיה מה לעשות, אבל מה, במיה  צריך לבחור שלא יהיו תרמילים
גדולים עם סיבים,
וככה אני עומד מול הארגז אצל ירקן אחד ובוחר לי את כל התרמילים
הקטנים והצעירים, ואז בפתאומיות מזנק עלי הירקן חוטף לי את
השקית משליך הכל לארגז ומגדף אותי, אל תקנה כאן, מה זה מה אתה
בוחר וכו וכו,יללה הלכה הבמיה
אבל אני מת על במיה, ביום חמישי אני אקנה בשוק.
במיה:
כחצי ק"ג במיה
5 עגבניות בשלות
8 שיני שום
4 כפות שמן
מלח
זה הכל
רק מה צריך לשטוף טוב טוב, לחתוך את הקצוות בדיוק על קו החיבור
של  הגבעול, לא לחשוף את הגרגרים, ולייבש בשמש את התרמילים.
עכשיו  מחממים את השמן בסיר, מוסיפים את הבמיה, מערבבים קלות,
מרסקים את העגבניות על פומפייה ומוסיפים, מוסיפים את השום כתוש
ומעט מלח ומבשלים כשעה על אש נמוכה עד שמוכן.
נסחפתי מה ?

עוד אני מתעצבן שם, יוצא אלי ויצמן ומזמין אותי לביסטרו שלו
שנמצא במרכז רסקו גם, אני יושב עמו להירגע הוא פותח לי שולחן
מביא מזטים וערק
ובעוד לחץ הדם שלי רק עולה מהערק ומהחריף , הוא  קורא לאישתו
ואומר לה  "תביאי לו טיחאן מעמר " שזה טחול ממולא בבשר טחון,
כבד עוף, המון כוסברה פטרוזיליה כמון פלפל אדום חריף ..שמע
ישראל אני אומר האוזניים שלי כבר אדומות מהחריף,הערק עלה לי
לראש והוא עוד אומר לי להירגע.
איך שהוא הגעתי הביתה ואוף נגמרו לי הסיגריות ואצל שמואל,
המכולת סגורה
אין מה לעשות נלך לישון.
מיום המחרת אישתי מתחילה לקנות לי סיגריות בפקטים .

הפרוייקטים שלנו בעבודה  ממש אקסקלוסיביים אנחנו  עובדים
למשהב"ט והנה סוף סוף קיבלתי כתב הסמכה למפעל מד"ר לוי שהיה אז
איפה שהיה ולימים אחרי כמה שנים זכיתי בו שיהיה מנהל שלי.
אנחנו בשיא גיוס עובדים ועובדות כבר כ 50 איש עובדים, אין מקום
השטחי הייצור ובחצר והתיאבון של המנכ"ל (היזם ) עולים, הוא
מקים סניף בבני ברק שבו הוא רוצה לתכנן ולייצר מחשבים צבאיים
או משהו כזה, לשם כך הוא מגייס אנשים מאיזו חברה ונותן להם
תנאים דה לוקס.
העיקר שככה הגיעה לנו חווטת תמניה, מה נדלקתם, נכון יש על מה,
אה גזעית כזו
באתי אליה לדירה לסכם עמה את תנאי העבודה,היא כבר גרה בשיכונים
הצפונים החדשים. אחרי שהתיישבתי לי בנח בסלון החלו להגיע
הבצקים, התימנים אוכלים כנראה רק בצקים, אבל מה איכפת לי אם זה
טעים, וכך התוודעתי ל קובנה לי זה נראה כמו חלה כזו הגישו לי
את זה עם רסק עגבניות טריות וחריף ומרק עוף עם חוואיג', לא
נלאה אתכם עם האוכל כי שורף לי כבר אם אתם מבינים, אבל העיקר
שיש לנו חווטת מעולה וגם הרבה צחוק ומצב רוח.
לגור בקרית שמונה זה לגור בתוך הנוף, רק נוסעים כמה צעדים
עוברים את חורשת טל וכבר נמצאים בלב הטבע. אני אוהב את הכבישים
הצדדים האלו כפר סאלד, שמיר, תמיד תבחין בשפני סלע מתחממים
בשמש, ונביעות מים בצידי הדרכים, להקות של חסידות ושקנאים ואם
התמזל מזלך להקות של דיות נודדות.

על יד כפר סאלד אפשר לתפוס שבילים  ולהגיע ליובלים של  נחל
שניר אחלה מקומות לפיקניקים ובמקומות מסוימים יש צמחי מנטה,
נענעת הנחל, אם יש חשק אפשר לעלות מגונן לרמת הגולן לכיוון שעל
ולנסוע לאודם,יש שם דרוזי שמוכר תבלינים ומשם דרך יער אודם
לבירכת רם לקנות מהדרוזים כדורי לבנה בשמן זית ודובדבנים בעונה
ומשם דרך צומת מסעדה חזרה לקריה.

החיים שלנו ככה כאן על מי מנוחות פרט למתח שבאוויר, במקום כזה
את שומע על חדירות וכונניות שלאזרחים במרכז הארץ אין מושג
מהן.
כאילו לא מספיק זה, אלה שיש בעיות חינוך ורמת בתי הספר (שששש
אל תוציא דיבה) (אני יודע ממש לא נכון)
ובנוסף אין היצע תעסוקתי וביטחון תעסוקתי
אומרים שכל הצרות באות יחד, זמנים קשים, משהב"ט מצמצם את
העבודות
מפעלים במרכז הארץ זוכים במכרזים, אין להם עלויות כמו אצלנו,
הבטחות יש לנו המון, אבל אנחנו נאלצים לצמצם את כמות כח האדם.
לא די בכך אלא שאני שומע רעשים ממרכז הארץ, מסתבר שהענין עם
המחשבים עלה על שירטון,  משהוא מסריח שם, אני שומע שהקבוצה הזו
התגלחה על המנכ"ל שלנו עם הזמנות פיקטיביות מדרום אפריקה
ועכשיו כולם קיפלו רגליים ונותרו רק החובות.
המשקיע הודיע כי לא יזרים יותר כספים וכנראה לא יהיה  עם מה
לשלם משכורות
מגדל הקלפים מתחיל להתמוטט.
אני עדין לא ממש קולט את זה ומנסה להחיות את המפעל ולנסות
לעבור את התקופה הקשה, אך גם הפועלים לא נשארים מהצד ומועצת
הפועלים נכנסת לפעולה, בסופו של צעד זה וכנראה בהשפעת שדולה
פוליטית  קובעים פגישה במשהב"ט ואנחנו מקבלים כמה עבודות
מסגרות קלות.

פנחס ההודי מבשר לנו על הולדת בנו בכורו, הברית בבית הוריו
ביסוד המעלה,
מה אומר לכם עם שמח הם ההודים ויודעים לעשות שמח וגם לשתות.
אבל אני כרגיל  מתבונן ומתעניין במאכלים.
את המתכון הזה רשמתי ושמרתי מאז,
פסטלים הודיים

לבצק: 1 כף מרגרינה,1 ביצה,1 כוס מים ,מלח וכמה קמח שנכנס.
ככה מכינים את הבצק: מחממים את המים עם מרגרינה מקררים
ומוסיפים את הביצה המלח  והקמח ולשים לבצק נוח לעיבוד.
מילוי:
2-3 בצלים
חזה עוף
תפוח אדמה בינוני
2 עלי כרוב
ביצה קשה
חצי צרור כוזברה טרייה
3 כפות שמן, פלפל שחור ,כורכום  ומלח.
חותכים הכל לקוביות קטנות
מחממים את השמן ומשחימים את הבצל, ומוסיפים את הבשר ולאחר
שהשחים קצת מוסיפים את הכרוב תפוחי האדמה, מטבלים ומבשלים עד
שמוכן

מרדדים את הבצק ויוצרים עיגולים עם כוס דקה, שמים בכל עיגול כף
מילוי ומטגנים בשמן עמוק.
אורגינל !!
כמו כן היה שם עוף אדום כמו פלפל אדום הטנדורי המסורתי ,
סלטים של כרובית ותפוחי אדמה חריפים ,אורז ופטריות בגראם מסאלה
וזנגוויל,
טאהירי שזה גם אורז צהוב עם אפונה, גזר, כוסברה טרייה ופלפל
ירוק חריף בתוך רוטב. ועוד המון אוכל
כל זה לקול מנגינות הודיות וצחוקים של הנאה ואושר.

לאחר מאמצים  יצרתי קשרים עם קיבוץ שייצר קולטי שמש והיה זקוק
למצבעה
סיכמתי עימם על מחיר טוב וכל הציוד והחומרים על חשבונם, אנחנו
למעשה ניתן
להם את השטח ואת כח האדם והשאר כולל הובלות עליהם, אמנם זה לא
התחום שלנו, אבל זה יכניס לנו מספיק כסף למשכורות.

ככה אנחנו מושכים כמה חודשים , כמובן ששוקי הצבעי עובר לעבוד
בקבלנות לפי יח' ( הוא לא פרייר ואף פעם לא חשבתי כך ) אבל זה
משתלם לכולם.
רק מה, המפעל משחיר מהצבע וכבר אין איכות חיים וחדוות יצירה.
הפועלים מתחילים ללחוץ על פיצויים מוגדלים ומעכבים הוצאה של
ניידת מחקר חקלאי הפרוייקט האחרון שלנו, אני לא יודע איזה
מאמצים עשיתי עם מר יעקובי ממועצת הפועלים שישחרר לי אותה,
המתח עולה לשיאו במפעל.

אנחנו לא על אי בודד, המיתון הזה תופס הרבה מפעלים בסביבה,
מועצת הפועלים מארגנת אוטובוסים ואנחנו עולים להפגין בירושלים,
בחיים שלי לא חשבתי שאשמע "לחם עבודה " חוץ מהסרט של סלאח
שבאתי .
אני ועוד כמה חברים נפגשים  עם וועדת העבודה בראשות ח"כ
פורוש, אם לא ידעתי מה זה הבטחות של פוליטיקאים, עכשיו אני
יודע.
ככה העסק הולך ודועך,המנכ"ל מסכם עם מועצת הפועלים פיצויים
לכולם  .
אני נשאר עוד כמה חודשים לבד במעל סגור, עד שאסתדר.

הנה נקודת אור חדשה נולדה לי בת בבית חולים צפת, ששון ושמחה
אנחנו  מתארגנים ועוברים חזרה למרכז הארץ לאחר שלא היה מה
להמשיך ולחפש שם יותר.

19 שנה לאחר מכן הבת הגדולה יותר תשכור דירה בקרית שמונה
ותוציא תואר במכללת תל חי
21 שנה עברו כמו יום, מענייו מה השתנה שם?