לפני עידנים רבים, כשהמין האנושי נולד, איתו נולד הסוף. הסוף
הייתה ישות בלתי-מוסברת שהיווה את הסיום לכל דבר, יצור ואירוע
בחיי האנושות.
העולם היה כה צבעוני ופשוט, צומח ויפה, תמים ומקסים, הסוף היה
כה מאושר, כל כך טוב לב ומתחשב כלפי אחרים, אהב את סביבתו ודאג
לה.
עם הזמן, המין האנושי החל לפתח תאבת בצע מסוימת, הבין שאם עליו
להתקדם בחברה (הסוף לא הבין, הוא לא הבין מדוע האדם לא יכל
להסתפק בשלו), הוא יצטרך להוכיח את עליונותו על האחרים, בדרכים
אלו או אחרות. המין האנושי לאט לאט החל לפתח כלי נשק שנראו קצת
מפחידים, חדים וקהים, גדולים וקטנים, וכך החל ליצור פלגים
בתוכו, לפעמים פרצו ריבים בין הפלגים, אך אל דאגה, הסוף דאג
להם, השכין שלום ביניהם, התחשב בהם ואהב אותם, משום שלסוף,
לסוף הייתה אהבה רבה לכולם, לכל הדורש.
עם הזמן, המין האנושי החל להתיישב במקומות שונים בעולם היפהפה
(שהיה קצת פחות יפה משהיה בעבר, אך זה היה בסדר, הרי המטרה
מקדשת את האמצעים, כפי שהאדם תמיד נהג לומר), החל להתפצל
ליבשות, לעמים וקבוצות. כל קבוצה פיתחה אינטרסים משלה, היו
הרבה קבוצות שראו באינטרסים של הקבוצות האחרות, לא טובים מספיק
או נוגדים את שלהם, ולכן החליטו להעלים או לנסות להעלים אותן.
דבר זה הלם בסוף, הוא לא הבין, לא הצליח לקלוט מדוע האדם לא
יכול לחיות עם העובדה שאנשים אחרים אולי לא חושבים כמוהו, לא
מסכימים עם מעשיו ושאיפותיו, הסוף לא הבין למה הוא היה כה
קיצוני במעשיו, הרי מה חסר לאדם? יש לו הכול, עליו רק לנצל את
זה ויחיה את החיים הכי טובים שאפשר לחיות.
אך שוב, אל דאגה, הסוף דאג וטיפל במין האנושי, סיפק אותו
והתחשב בו. כל פעם שריב פרץ בין הקבוצות והפלגים, הסוף איבד
טיפה מאהבתו למין האנושי, אך לא דאג, הרי יש לו בשפע.
קצת יותר מאוחר, כמה מאות שנים אחר כך, האדם החל לפתח דברים
מוזרים בחברה שלו, דברים בשם משטרים. היו משטרים בכל מיני שמות
מוזרים, פאודלי, אנגלו-סכסוני, אבסולוטי ועוד כל מיני שהסוף לא
כל כך הבין את משמעותם. הסוף ידע שהמשטרים המוזרים האלו עזרו
לבני האדם להישאר מאוחדים, ולכן היה שלם איתם. הוא שם לב שמדי
פעם, שהמשטרים הביאו לדברים די רשעים בחברה האנושית, שאנשים
חלשים נפגעו על ידי החזקים, שהרעים כל הזמן ניסו לנצח את
הטובים, אך ברוב הפעמים, הסוף נכנס לתהליך ועזר לטובים לנצח.
כן, לסוף הייתה הרבה אהבה למין האנושי.
אחרי הרבה שנים, האדם החל להיכנס לתוך דבר בשם קידמה, והחל
לפתח כל מיני דברים, כל מיני מכשירים מוזרים, תחום לא ידוע בשם
מכניקה החל להיות נפוץ. גם התפתח משטר חדש, משטר דמוקרטי. הסוף
אץ למילון לראות מה פירוש המילה, וראה "שלטון בידי העם", הסוף
קרן וזרח משמחה! הרי אם השלטון יהיה בידי העם, טובת הרוב תהיה
בראש סדר העדיפויות, הטובים לא ייפגעו והרעים לא ינסו לנצח את
החלשים והטובים כל הזמן. עם הזמן, הסוף ראה שגם במשטר הזה, היו
אנשים שלא כל כך הבין, אנשים שגם בתוך המשטר הדמוקרטי, ניסו
להשיג את החלק הגדול מכל דבר, מהכסף, מהמכשירים והמכניקה. האדם
פיתח את תאבת הבצע שלו, פיתח אותה לכל תחומי החיים הכל כך יפים
ותמימים, שפותחו על ידי היצירתיות המדהימה של האדם, התחומים
הפכו למנוצלים יתר על המידה, בדיוק כמו בני האדם, האלו שהיה
להם פחות כסף, פחות חשיבות. אך הסוף שמר על תקוותו
ואהבתו(שהייתה יחסית לעבר, מעטה), מדי פעם הצליח להשפיע על
המין האנושי, היה לו את הכוח הנפשי הדרוש כדי להשכין שלום מדי
פעם בקרב בני האדם, לסיים מאורעות מפחידים ומוזרים בטוב.
יותר מאוחר, אחרי הרבה שנים, האדם ממש התקדם במכניקה שלו, הפך
אותה לדבר בשם "טכנולוגיה", שם מסובך ולא מובן, שגם הסוף לא
הבין את משמעותה, ובמילון לא מצאה.
בכל אופן, ה"טכנולוגיה" הזו, נראה שהייתה לה השפעה טובה על
העולם, היא התחילה לרפא ולהעלים כל מיני דברים רעים ומרושעים
שהיו בעולם, דברים שגרמו לאנשים לסבול, לבכות ואפילו להיעלם.
הסוף כל כך שמח, היה כה מאושר שהאדם הצליח להגיע למצב בו הוא
דואג לעצמו, מעלים את הדברים הרעים, ויוצר לעצמו את ההתחשבות
שהסוף נתן לו.
עם הזמן, האדם החל להתאים את ה"טכנולוגיה" בתוך התחום הצבאי
שלו, ושוב תאבת הבצע האנושית גדלה מאוד, מכתשים ענקיים נוצרו
בכל מיני מקומות, הסוף ראה כל מיני דברים שחורים ואדומים, חמים
וקרים, שזעזעו את חשיבתו התמימה והיפה. הסוף היה בהלם, לא הבין
למה שהאדם ירצה לעשות דברים שכאלו? לפגוע בחבריו למחיה בצורה
שכזאת, הרי הם בדיוק כמוהו. לסוף, נשארה תקווה מעטה לאנושות,
החל להתחשב בו פחות ופחות, פחות אהב את המין האנושי וכבר לא כל
כך חפץ לעזור לו, אהבתו אל המין האנושי החלה להיעלם ולהיגמר.
לא כל כך הרבה זמן אחרי זה, כשתאבת הבצע האנושית גדלה אפילו
עוד יותר, שהאנוכיות בה הודגשה והפכה לדבר מובן מאליו, התפתח
מושג חדש, שאיים על הסוף אפילו בשמו הפשוט, מושג שהלך על פי
השם "טרור", את המושג הזה, מצא הסוף במילון, כשראה את הפירוש
של המילה הזו, הסוף החל להרגיש דמעות עולות בגרונו העדין שפעם
היה ורוד, אך עכשיו הפך לקצת יותר כהה, קיבל כתמים כחולים
מוזרים ושריטות, כמו בשאר גופו. הסוף היה מבועת לחלוטין ממה
שה"טרור" הזה ייצג ועשה, הוא היה יותר מרושע מכל דבר אחר שאי
פעם ראה. האדם החל להלחם על כל דבר שרצה, לא היה מוכן לקבל את
האפשרות בה הדבר שהוא רוצה, לא יתקבל על דעת הרוב. הוא החל
להעלים בני אדם אחרים, לנסות להשפיע עליהם, שיחיו את חייהם
בפחד ואימה, כדי שהם ייתנו לו את מבוקשו.
הטובים החלו לחיות בפחד וחוסר תשובות, לא הבינו מה הם יכולים
לעשות נגד הדבר הרשע מרושע הזה, ניסו להיות נורא נחמדים אליו,
לעזור לו, לתת לו חלק ממה שהוא רוצה, אך הוא אינו הסתפק בכך,
הוא כרסם כל דבר ודבר, רצה הכול, תאבת הבצע האנושית בהתגלמותה.
ועכשיו, כשה"טרור" מהווה חלק כל כך עיקרי בחייהם של בני האדם
הטובים והרעים, הסוף, הסוף כבר מיואש מהמין האנושי, הוא אינו
מצליח להבינו, לא מצליח לתפוס ולהבין את מעשיו על האדם, האדם
פוגע באחרים כדי להשיג את מבוקשו, דורך עליהם בכל כך הרבה כוח,
עם כל כך הרבה זלזול בחיי האדם המקודשים, ואינו שם לב שהוא
הורס אותם, הורס את עצמו. ומאז, הסוף מיואש לחלוטין, הוא כבר
אינו מתחשב ואוהב כפי שהיה פעם, אינו רוצה לעזור למין האנושי,
הוא כועס כל כך על המין האנושי, עצוב ונחרד בגללו, בגלל מעשיו
המבעיתים.
אולי פעם, עוד הרבה שנים, כשהמין האנושי יבין שהוא כולו אותו
הדבר, בעל האינטרס לחיות את חייו על הצד הטוב ביותר, אולי אז
יבין וישנה את דרכיו, ואם ישנה את דרכיו מספיק, אולי הסוף שוב
יהיה שמח וורוד, אולי שוב יאהב את המין האנושי ויטפל בו, יתחשב
בו, כפי שנהג לעשות פעם, לפני עידנים רבים.
להתחשבות חוטים רבים. החוט העבה ביותר הוא ההבנה,
הבן את האחר, השאר יבוא כדרך אדם. | 