דקות מתוחות וכמעט בלתי פוסקות זחלו בינינו כמו כת של נחשים
ארסיים. ישבנו שנינו זה מול זה בוהים בעיניו הקפואות של האחר.
הוא פתח את פה וסגר אותו, לאחר מכן הוא חזר על הפעולה בדיוק
כמו דג גוסס שהושלך ליבשה. 'תפסיק, זה מעצבן', חשבתי לעצמי ולא
העזתי לבטא זאת בקול.
כעבור דקה ואולי יותר הוא החל מטופף בידו על ברכיו בעצבנות,
סנטרו רועד בקצב. לא, הפעם הוא לא נראה לי נאה כלל, קרוב
לוודאי שהופעתו דיי הגעילה אותי. דבר לא מצא חן בעיניי בו
יותר, לא השיער הבהיר והגלי האסוף לקוקו ולא העיניים העמוקות
שבהו בי בחשכה, אפילו הגוף החטוב שהלילה נראה לי כמושך (או
שלא) עשה עלי רושם דוחה במיוחד. הוא החל להשתעל פתאום, כנראה
שעשה זאת בכוונה כדי לרמוז לי להתחיל לדבר ראשון.
הו גיא, כל הפזיזות כל כך התאימה לך פתאום, שלא הייתי מסוגל
לדמיין אותך, שפן קטן שלי, בלעדיה. תמיד היית שפן, שפן מזורגג
שפוחד מהצל של עצמו.
''גיא, באמת הזדיינו?'' שאלתי אותו בשקט מהר ככל האפשר למרות
שהייתי כמעט משוכנע שאכן עשינו את הדבר הבלתי סביר ביותר
בעולם, וגם הרגשתי איך שהתחת שלי מדמם. אתם יודעים, גם הגברים
עוברים לפעמים ''מחזור''.
הוא משך בכתפיו. ''לא יודע''.
הירח הסתתר לפתע מאחורי הענן הבהיר בשמיים שהיו שחורים כפחם.
הוא הפנה את מבטו המפוחד מפני. ''גיא,'' לחשתי לו בניסיוני
השני, ''באמת... נראה לך, כאילו שבאמת... ז'תומרת, באמת ערן
מת?''
הוא נשך את שפתו התחתונה והיבשה בכוח והניד בראשו. ''לא
יודע''.
הרוח פיזרה את שיערו חדור הזיעה. קמתי ופסעתי הלוך ושוב, חוסר
הוודאות הרס אותי מרגע לרגע. ניגשתי אליו וקירבתי את הפה שלי
לאוזנו. העליתי קול חלש ורופף, ''אתה יודע מי מבין שנינו... מי
רצ...קיבינימט, הרג אותו, אם בכלל?''
''לא יודע,'' השיב בפחד מוחלט וטלטל בראשו לצדדים.
''דיי! מספיק להגיד לי כל הזמן שאתה לא יודע, בנזונה,''
צרחתי.
קולי חזר להדהד ממרחקים, הירח שוב הופיע כנענה להזמנה.
''אני מצטער''. כרעתי ברך מולו, הוא הביט בי בתסכול ואז שתקנו
כמה דקות. ''תגיד,'' שברתי את הדממה, ''אתה וערן הייתם
מאוהבים?''
הוא המשיך לשתוק והפעם ללא שום תגובות לוואי, פשוט ישב עם
העיניים הקרות והעייפות שלו וסתם את הפה המזוין שלו. לכך היו
שני הסברים: הראשון הביע הסכמה שמסומנת על ידי השתיקה ללא
ברירה אחרת והשני - כנראה גם את זה הוא לא ידע או לא זכר.
המדורה שיצרנו הלכה ונחלשה, הרמתי שני קרשים והשלכתים לתוכה.
גיא שישב עם הברכיים צמודות לחזהו וראש מורד משך באפו ומלמל
בגמגום, ''אתה זוכר ממ...ממה הכל התחיל?''
שאלה טובה, חשבתי ביני לביני. ארוכות לטשתי מבט באש האומללה
וכשחשתי צריבה עצמתי את עיניי. למרות שלא עניתי על השאלה של
גיא היא העסיקה אותי במשך כל הזמן. ישבתי בשקט בינו והמדורה
ושחזרתי את הלילה מחדש, מהרגע שהכל התחיל...

צלצול הטלפון מיום האתמול צרם בראשי.
''תתחיל להתארגן, הערב צפוי לנו פיקניק, בנאדם,'' אמר לי גיא
בנימה ידידותית מהצד השני של הקשר, ''החבר'ה מחכים לך, ושלא
תחשוב לרגע, בנזונה קטן, להתחמק. אני, ערן ושרית מחכים לך
במקום הקבוע שלנו''.
''תרגיע, לא אמרתי לך שאני לא בא, אבל,'' כן, תמיד מגיע אצלי
האבל, ''אני לא אבוא אם אתה לא מביא אתך ארגז בירה שחורה''.
הוא צחק. ''ארגז... למה לא משאית? תשמע, גבר, יש לי משהו הרבה
יותר טוב''.
''איזה מתח,'' אמרתי בציניות, ''תפגיז''.
''סוד כמוס, אתה כבר תראה במקום. תרגיש טוב ושמור על הקטן
שלך''. ככה, שיחת גברים שגרתית.
שעה לפני חצות נפגשנו ביער שלנו, אם אפשר לקרוא ככה לחורשה
העלובה של שני וחצי עצים. ''איזו הופעה, איזה סקסי אתה היום,
מור,'' אמרה לי שרית בקולה החושני המעושן. הייתם צריכים לראות
אותה עצמה, פצצת מין מהלכת עם חולצת בטן צמודה שהבליטה את צמד
שדיה השופעים וחצאית מיני מבריקה כמו בסרטים דרום-אמריקאים...
זונה לכל דבר עם השיער הבלונדי והפרוע שלה, פמלה אנדרסון
הישראלית. שכבנו יחד לא מעט פעמים, אני לא חושב שאני צריך לפרט
כמה שהיא הייתה מושלמת שם, אבל משהו רציני אף פעם לא היה
בינינו.
שרית יותר מדיי טיפשה לטעמי באותה מידה היא גם יפהפייה, מה
שבשום פנים ואופן לא יצור אישה מושלמת בשבילי. פשוט לא הולך
ביחד. אני וגיא... למרות שלא דיברנו בינינו בנושא בשיחות הבנים
שלנו, כל אחד מאיתנו ידע שהיא שכבה עם שלשתינו לפחות פעם אחת.

אותו לילה היא התלהבה בעיקר ממני, למרות שאני לא בטוח שהיא לא
הייתה מסכימה לאיזו אורגיה מאורגנת עם שלשתינו אם היינו מציעים
לה. היא ניגשה אלי, נאחזה בצווארון חולצתי הארוך ונשקה לי
צרפתית. למרות שלא ראיתי את שניים האחרים הייתי סבור שהם
מביטים בי בקנאה.
גיא חיכך בגרונו מאחורי גבי, הבנתי את הרמז הוותיק שלו. גיא,
אתה כזה שקוף.
''לא חשבת לעזור לי לערן עם הקרשים, אולי?'' שאל בעצבנות.
הנהנתי והלכתי אתם. זה היה הקיץ הגדול והלוהט שלנו אחרי סיום
י''ב וחודשים ספורים לפני הצבא, הזמן שאסור בשום פנים לבזבז על
שטויות, היינו צריכים להפיק את מירב התועלת מהחיים המזורגגים
שלנו. הייתי תמיד חברו הטוב של גיא, גם גיא וערן היו שני חברים
ממש טובים (אפילו יותר מדי טובים), תמיד הם היו צמד לעניין,
שלא יכלו להיפרד אחד מהשני ליום אחד. אותו לילה הם נראו לי כמו
שתי נקבות מחורמנות.
לא ממש הכרתי את ערן חוץ מזה שהוא נשאר להיות ערן הנקניק הגבוה
והכחוש כמו מקל שהיה כבר שנים טובות מכור כבד לקוקאין ושאר
סמים רציניים באמת.
כשערמה מכובדת של קרשים הייתה מונחת במרכז השטח ניגשתי להדליק
את המדורה, בגלל היובש שבאוויר הקרשים נאכלו באש במהירות
מדהימה. ''הבאתי קצת לבן,'' הכריזה שרית, ''שנחמם?''
שלשתינו הפננו את הראשים המורכנים שלנו לעברה, גיא לא נראה
להוט מהרעיון.
''תראו איזו נדיבה אני היום''. שרית הוציאה שקית ניילון קטנה
עם החומר וכמה מזרקים חד פעמיים ארוזים עדיין. איזה מותק
היא...
''מצוין,'' אמרתי, גם אם יכולתי להסתפק הערב גם בלעדי הסמים.
הייתי משתמש באקסטזי (ורק בו) לעתים רחוקות, רק כדי שלא לאכזב
את החבר'ה. ולגבי הרואין באותו עת היה דבר זר ומנוכר לגמרי.
שרית שוב ניגשה לחטט בתיק הקטן שלה, כנראה בשביל למצוא כלי
לחימום.
''אני לא יודע אם אני אמצא ווריד היום,'' הודה ערן, ''בזמן
אחרון אפילו התחלתי להזריק, נו איך אומרים את זה... בזין.''
בעיניים פעורות לרווחה והבעה מטופשת גיא פרץ בצחוק, כל כך
אופייני לו. שרית הנידה בראשה ואמרה באכזבה קלה, ''לא פלא שלא
עמד לך איתי בפעם אחרונה''. בפעם אחרונה? כעסתי עליה כשאמרה את
זה, אבל אחרי הכל העניין שהיא הכניסה גם אותו למיטה שלה לא
הייתה ממש הפתעה מחוריינת.
''אם אנחנו מדברים על זה,'' נכנס גיא לשיחה, ''אתם זוכרים
שהבטחתי לכם משהו? משהו שהרבה יותר טוב מהלבן החרא הזה''. הוא
התרומם מישיבה מזרחית על האדמה החולית והוציא בקבוקון קטן מכיס
האחורי של המכנס הארגמני הפריקי שלו. ''השומר מכר לי את זה
בחגיגת הסיום של השמיניסטים, הבטיח שזה עושה לך זקפה של סוס,
ככה המזדיין אמר.''
נחרתי בבוז. ''כולה ויאגרה, עושה מזה סיפור גדול''.
''לא זה לא,'' הגיב גיא להערה שלי בנימה מסתורית. ''משהו הרבה
יותר חזק''.
''ומה עם הבנות?'', דרשה שרית לדעת ופערה את עיניה הגדולות.
''שכחתם בכלל ממני''.
''נראה לי שזה מתאים גם לבנות,'' הרגיע אותה גיא שהספיק לצבור
לו אגו נפוח מתחילת השיחה, ''אומנם לא נראה לי שתהיה לך זקפה
של סוס... דאא כאילו. אבל ארבע אורגזמות רצופות אני יכול
להבטיח לך''.
''ארבע?'' אמרה מבודרת, ''למה לא עשר?''
הוא אמר לה משהו כמו, ''אם תהיי ילדה טובה...'', היא בכל זאת
רוקנה את השקית עם הלבן לכלי חימום בטענה שגם הזרקה וגם כדור
מ''זיקפת הסוס'' (את השם האמיתי של המוצר לא ידענו, למרות
שהמשכתי להתייחס אליו זה כאל ויאגרה רגילה) לא יזיק.
לאחר שהזרקנו שלושתנו, חוץ מערן שהסניף את הקוק שלו עם הקשית
המטונפת שלו, חזרנו להתיישב במעגל סביב המדורה ולהחזיק אחד
לשני את הידיים כמו במדיטציה. לאט לאט נכנסנו לטראנס, אך לא
לגמרי מוחלט.
''שרית,'' שאל אותה ערן, ''את בטוחה שהחרא שלך עדיין תקף''.
היא החמיצה פנים. ''תראה, האמת שרכשתי אותו לפני דיי הרבה זמן,
אבל הוא עדיין חייב לפעול''.
''חלש מדיי,'' העיר גיא, ''שננסה כבר את הטבליות שלי?''
''למה לא,'' אמרנו אני ושרית פה אחד.
גיא חילק לכל אחד מאתנו כדור אחד ביד, כשדרשתי ממנו עוד אחד
הוא אומר שזה עלה לו הרבה כסף ותחב לידי את השני באי רצון.
הרבה כסף, כן בטח, חשבתי לעצמי בעודי נזכר בקמצנות הכרונית של
גיא. עברו עשר דקות בלי שחשנו שינוי כלשהו בהרגשה כללית שלנו.
''איזה חרא,'' אמרתי.
''מור,'' פנתה אלי שרית, ''אולי תשיר לנו איזה משהו, כי קצת
משעמם פה''.
נעניתי בחיוב וקמתי להרים את הגיטרה שלי שהייתה מונחת בצד.
במשך חיי כתבתי והלחנתי לא מעט שירים, תמיד הייתי מופיע כמעט
בכל ההופעות בתיכון ומתקבל בהערצה גדולה המלווה במחיאות כפיים
סוערות. שרתי להם שני שירים כשבסופם שמעתי את התגובה של שרית
שהפתיעה אותי, לא זה ציפיתי ממנה. ''במכנסיי הג'ינס הקרועים
האלה רואים לך תחת כזה מתוק''. השניים החליפו מבטים רבי משמעות
ושבו להביט בי, הפעם באיזושהי הבעה מוזרה.
''הו-הא, העסק מתחיל להתחמם,'' שמענו את ערן אומר.
שרית זחלה לעברי עם המבט המפתה והשפתיים הלחות והנוצצות לאור
הירח, העפתי בעדינות את הגיטרה מהברכיים שלי והיא כבר התיישבה
עליהן. ''אני רוצה שתיכנס לתוכי... ע מ ו ק,'' לחשה לי, כלל לא
נבוכה משניים האחרים שבהו בה המומים.
חשתי את איברי - איך הוא מתעצם מתחת לישבן המוצק שלה. ידיים
שלי הועלו לשדיה הגדולים והנפלאים, חלומו של כל גבר... כמעט.
היא שחררה את כפתורים שחיברו את שני צדי החולצה הצמודה שעליה,
תלשתי במרץ את החזייה ומששתי בשתי ידיי את החזה הנהדר שלה.
לאחר שהשמיעה מספר צווחות לוהטות והתנשמויות מגרות היא ציוותה
עלי לקום ולהצמיד את גבי לגזע עץ הברוש.
ידיה החליקו על גופי המזיע כשהורדתי את החולצה, בטירוף מפתיע
היא משכה את קצה העליון של הליוויס שלי ושחררה בין רגע את כל
הכפתורים. לאחר שניה היא הורידה קצת את תחתוני הבוקסר שלי
והאיבר הזקור קפץ מעלה ברצון. הייתי יכול רק להתגאות בו, מה
שמוזר הוא שבאותו לילה הוא נראה גדול יותר מתמיד, כנראה הצללים
של החשיכה הם שעשו זאת בצורה מושלמת. ממש תותח הייתי.
היא מיהרה לאונן לי מעלה ומטה בעוצמה, לאור הירח צבעו היה
ארגמני ומאוד כהה, חשתי כאילו שהדם רותח שם. לא הייתי צריך
להתאמץ כדי להחדיר לה, לאחר שהיא משכה מטה את התחתונים הקטנים
שלה נכנסתי לתוכה מבלי להוריד את החצאית האדומה והכל כך קצרה
שלבשה.
גמרתי שניות אחדות אחריה, לפחות זה מה ששמעתי ממנה. מעולם לא
הרגשתי טוב עד כדי כך בעת שהתעלסתי, תשוקתי המינית הייתה אדירה
ושוברת את כל המוסכמות. הופתעתי לגלות זמן קצר לאחר שעשינו
אהבה שהזין שלי שוב נעמד, אף פעם זה לא קרה לי במהירות שכזאת.
רבים אומרים שהם מוכנים להתעלס ולעבור מספר אורגזמות, אבל הכאב
הזה תמיד הפריע לי. ''תשמעי, הויאגרה הזאת או מה שלא יהיה באמת
משהו מיוחד, נראה לי שאני אפילו יכול לעשות את זה עוד הפעם''.

''משהו מיוחד,'' חזרה אחרי בהסכמה בקול רגוע יותר וסיימה
להתלבש, לא מתייחסת לחלק השני שרמזתי לה.
היא זרקה לעברי את החולצה עם הצווארון הארוך, וזו נחתה על הראש
שלי. תמיד חשבתי, שלעשות אהבה במקום ציבורי זה מה שאני לא אעשה
לעולם (ועוד כשהחרקים המזובלים לא מפסיקים לעקוץ את התחת שלך),
אבל הפעם כל העולם התהפך סביבי ובתוכי. באותו זמן לאהבה לא היו
גבולות וכללים כלל.
''מותק, אתה יודע במקרה לאן נעלמו ערן וגיא?''
סקרתי את הסביבה ואכן לא היה איש בקרבתנו. ''יש לי שתי גרסאות:
או שהם הלכו מתוך נימוס כמו שני מאוננים מוסריים שלא רוצים
להפריע לנו,'' היא הנידה בראשה לשלילה, כאילו שאמרה - לאא, לא
יכול להיות, ''והשניה אומרת את הדבר הבא, חומד, הם מציצים בנו
מתוך השיחים. בוודאי שהבני-זונות מציצים ומאוננים להם בשקט
עליך, מה את מצפה משני...'' בזמן שאני הסברתי את השיקולים שלי
היא כבר פסעה קדימה אל קרחת היער. ''הי, פצצה, חכי לי. לאן את
הולכת, לעזאזל אתך?!''
כעבור מספר רגעים היא חזרה אלי וסימנה לי שהם כנראה בכיוון
הנגדי. אין ספק שהם בכיוון הנגדי, הסכמתי כשראיתי מתחתי את
התהום החשוכה. הלכתי אחריה בלית ברירה.
''אבל מה את צריכה אותם, אני לא מספיק טוב בשבילך?'' היא לא
הגיבה, על פניה חבושה הבעה רצינית מדיי, לא מתאימה לה בכלל.
בזבזנו לפחות רבע שעה בחיפושים, הרגשתי איך שהראש שלי מתערפל
עוד ועוד והמחשבות מתנגשות אחת בשניה. לא היה לי נוח במיוחד
ללכת אנה ואנה כשבמכנסיים הצמודים שלי האיבר שהספיק לצבור את
''זיקפת הסוס'' משתוקק לצאת אל החופש ולהתפרע. כנראה שני
כדורים הייתה מנה מוגזמת כי בהשוואה אלי שרית הייתה יותר
נינוחה, הרבה יותר. ואולי זה משהו שקשור להורמונים נשיים...
בשלב מסוים היא נעצרה במקום. ניצלתי את ההזדמנות ועומד מאחור
לחצתי באצבעותיי על המפשעה שלה. היא נאנקה פעם אחת וחבטה בידי
החצופות. ''זה לא אני,'' טענתי, ''זו התשוקה שלי, פצצה.
בחייאת, תני לזין הלוהט והחמוד שלי שאת כל כך אוהבת לעשות מה
שבראש שלו,'' התחלתי לצחקק בשיגעון, ''מה שבראש שלו, הבנת?
בראש, כאילו...''
ניקיתי את גרוני במאולץ אחרי שראיתי את ההבעה של רצינית-מעשית
עדיין דבוקה על פניה.
''כן כן,'' אמרה ביובש, ''עדיף שתגיד לי כבר אם אתה רואה משהו
שם''. עקבתי אחרי האצבע עם הציפורן השחורה והארוכה שהיא כיוונה
לאחד הכיוונים.
''כן, עצים,'' עניתי בחופשיות.
''אין מה לעשות, גברים...'' אמרה בתסכול מסתמכת כנראה על
ניסיונה המר. ''מטומטם, התכוונתי למה שקורה שם''.
ושוב הבטתי לאותה נקודה רק שהפעם באמת הייתה שם תנועה כלשהי.
בזהירות היא החליקה במורד האדמה מכוסה בדשה שרוף, אני אחריה.
כשהתקרבנו יותר ראינו כתמים בהירים צצים מתוך הלילה החשוך, לאט
לאט הם קיבלו צורה אנושית. ''אלה הם,'' הודתה לבסוף, ''אבל מה
יש להם לעשות שם יחד?''
רצתי לקראתם, שורט בדרך את רגליי היחפות. לא האמנתי למראה
עיניי כשהפרידו בינינו מטרים ספורים. שניהם היו עירומים לגמרי
והם עסקו באהבה מטריפה... הו לה לה.
הפעיל היה ערן עם הגוף הרזה והאנמי שלו. ''הו לה לה,'' קראתי,
מסכים עם תחושת הבטן הקודמת שלי, ''לא הייתי מאמין לעולם אם לא
הייתי רואה אתכם עכשיו יחד. שני מתרוממים!'' ערן הרים את ראשו
ופתאום ראיתי את העיניים האדומות שהאירו כמו שני פנסים. בלעתי
רוק ונרתעתי בגלל הפחד הרב, ממהר לשוב לשרית ולחבק אותה חזק
חזק.
''הם, שניהם... ז'תומרת הם...'' התחלתי להגיד לה בלא כל הצלחה.

''הבנתי כבר שהם מזדיינים,'' אמרה, לא מאמינה לחלוטין במה שהיא
אומרת. ''אני לא יודעת מה אתך אבל אני מסתלקת מהמקום הזה. משום
מה אני כבר לא נהנית כאן יותר''.
הנהנתי, מסכים עם כל מלה שלה. ''כן, גם אני, גם אני''.
היא פנתה שמאלה כדי לרדת אל הכביש בו השאירה את המכונית שלה,
באמצע המסלול נעצרתי. ''שרית, אני חושש שאני צריך לחזור...
הגיטרה שלי שמה ליד המדורה המחורבנת''.
''איך שבא לך,'' אמרה עם גבה אלי, ממשיכה לצעוד לעבר הכביש,
''בלאו הכי לי יש ת'מכונית שלי ולך אופנוע. אז תקפוץ אלי הביתה
אחר כך ונסיים שם את המשחק שלנו הלילה, לי פתאום נראה שעדיף
לעשות את זה באווירה פחות מחניקה''.
הסכמתי אתה ורצתי מהר ככל האפשר אל המקום בו השארתי את הגיטרה
הדפוקה, מדמיין בדרך שוב את העיניים המזוויעות ומנסה להרגיע את
עצמי שזאת הייתה רק הזיה שמאוד, אבל מאוד דמתה למציאות. אבל
היא לא! התבלבלתי בדרך, מצאתי את עצמי במקום שלא הייתי בו
קודם. עליתי לשביל העפר המפותל ופסעתי לאחד הכיוונים. לשביל יש
רק שני כיוונים, לקחתי לתשומת לבי את הסיכון שבכל הזדמנות אוכל
לפנות לכיוון הנגדי.
בדרך שמעתי קול צעדים, מסיבה לא מובנת לי נחרדתי וקפאתי במקום.
גיא הופיע לפני עם המכנס הרחב שלו ואני רועד כולי. אני חייב
להירגע, אמרתי לעצמי, זה רק גיא, ולא משנה אם הוא הומו או לא
הוא עדיין נשאר להיות החבר הטוב שלי... בערך.
''הנה אתה, מור,'' שמעתי קול שלא יכול היה להיות קולו של גיא,
שלו היה קצת גבוה ורך יותר. הבחנתי בערן המופיע מאחורי גבו של
החבר הבלונדי שלי. הרמתי את ראשי, מצפה שוב לראות את העיניים
האדומות של ערן. הן היו רגילות למדיי, כהות כמו לכל אחד בשעות
הלילה, אפילו לאור הירח המלא. ''מור, חמוד, רוצה שנשתעשע
שלשתינו יחד?''
הוא משוגע, מה פתאום. ''תעזבו אותי, אנשים''.
ערן התקרב אלי ובחן אותי מקרוב. הוא הוציא את הלשון שלו ולקק
את סנטרי, חשתי בחילה קלה אבל הייתי עדיין המום כולי מרוב
הפתעה, לכן לא זעתי ממקומי. שיניו תפסו בשפה התחתונה שלי
ובסופו של דבר הוא נשק לי בחושניות. אצבעותיו טיילו במורד גופי
ובחוזק הוא נאחז במפשעתי, פולט לאוויר קול אנקה.
למרות שמולי עמד גבר ולא אישה איברי הגיב לגירוי המיני מיד,
הסם הארור המריץ את כל ההורמונים בגופי וטרף את דעתי לזמן מה.
הוא דחף את ידו עמוק יותר והגיע עד עכוזיי, לפתע עוצמתו גוברת
והוא מעלה אותי מספר סנטימטרים מעל הקרקע ושוב מחזיר. גיא עמד
מאחוריו, עווית של חיוך חלפה על פניו.
בצעדים ארוכים גיא התקרב אלי ונשק לי, מתלטף לאט לאט בעור פני
עם שפתיו היבשות. לפתע השלב החריג ההוא נראה לי רגיל ומקובל
והעיקר טבעי בקרב הגברים, כאילו שכל חיי עשיתי את זה עם עשרות
בחורים מתרוממים. משכתי בידי את ראשו קרוב לפני והצמדתי את פי
לשלו בקהות גברית חצופה, החדרתי את לשוני עמוק, נפגש עם הלשון
החמה שלו.
בלי שאף אחד מאתנו אמר מילה התחלנו להפשיט אחד את השני במהירות
חושנית, לא הפסקתי להביט בבליטה שבמכנסי הפריק הרחבים שלו, דבר
שקודם אף פעם לא משך את תשומת לבי. הנשימה של כל אחד מאתנו
ניסתה כביכול לגבור על עוצמתה של האחר, משכתי מטה את מכנסיו
בקלילות בזמן שהוא אוחז בידו האחת את הישבן שלי.
זקוף ומעט פונה כלפי מעלה הופיע הכלי החם שלו, בלעתי כמות
עצומה של אוויר ובקושי יכולתי לשחרר אותו, משהו כבד נחסם בתוך
גרוני. ידים ארוכות ולבנות ובעיקר נורא קרות, שלא היו של גיא,
התחילו להוריד את מכנס הג'ינס שלי. לובש חולצה (ורק אותה)
זינקתי כמו כלב לזרועותיו של גיא הערום לגמרי...אם לא לכלול את
המטפחת עם הגולגלות שנקשרה לראשו.
לאחר שהחלפנו מספר נשיקות, שנועדו אולי כדי לחזק את ההיכרות
המחודשת שלנו, הוא נעמד מאחורי. חשתי איך שאיברו מנסה לחדור
לחריץ תחת בתולי שלי, ידיו החלו לאונן לי בעדינות שהלכה
והתחזקה. להיטות עזה מלווה בכאב ואחריה תחושה של הנאה שלא מן
העולם הזה, הרגשתי בתוכי, גירוי מיני שלא הצליחה להעניק לי אף
בחורה, אפילו לא שרית, שנראתה לי עד לאותה שעה האדם הכי סקסי
בעולם.
בשעה שעיני היו עצומות, מישהו, ערן כנראה, ניגש אלי מהצד השני
והחל להוריד את חולצתי כשלאחר מכן ללקק את החזה החשוף שלי או
לחילופין לטרוף את הפה שלי בגסות כל כך נעימה. הראש שלי היה
כבד במידה לא מוכרת, כאילו שוקל טון שלם. והידיים, כשהבטתי בהן
נראה כאילו שגדלו פי שתיים, אצבעותיי היו כעשרת צינורות ארוכים
נורא (ואם ללכת לפי הגרסה החדשה, דפוקה ככל שתהיה, לא הייתי
רוצה לדעת מה אמור להיות גודלו של המה-שמו שלי).
בשלב מסוים השתטחתי כבר לקרקע המיובשת, כשגיא הספיק להתרגל
לגופי אחרי תחקיר מעמיק בו הוא צבר כוחות נוספים וזירז את
הפעילות המינית שלו, נכנס ויוצא, משגע אותי, קורע לי ת'צורה.
בין רגע נעצר, פולט לאוויר אנחה גדולה של סיפוק. כשהוציא את
איברו עשה מספר צעדים לאחור, להביט בגופי ולהזיל ריר, אולי גם
להזכיר לעצמו איך שפעם ראשונה הצליח לזיין את חבר ילדות הכי
קרוב שלו.
פקחתי את עיני וחטפתי בהלה מידית.
מסביבי העצים בערו, אש פולשת במהירות ובולעת כל מה שיתקל
בדרכה, ריח מתוק של שריפה התפזר לכל מקום כדרכה של דיפוזיה
(בסך הכל למדתי משהו בשיעורי ביולוגיה). ריח מתוק ומבחיל הזכיר
לי מרשמלו שרוף, ייתכן גם מריחואנה טובה. את הירח העגול והענק
שמעלי לאט לאט מציף נוזל ארגמני מכוער, כאילו שלבנה לפתע החלה
מדממת מפצעיה. דם קר ומצמרר שטף את גופי מבפנים, חשתי אך ורק
בלהיטות של איבר מיני שבכל רגע עמד להתפוצץ ולרוקן דרכו את
דמי, או את גבישי השלג שנוצרו ממנו.
פחד מעתיד הקרוב, מהרגע שמתישהו עתיד לקרוס עלי ולהשמיד אותי
נפל עלי והשמיע קול מהדהד בראשי. הרוח התחזקה והובילה לסערה של
ממש.
שני מוטות לבנים התייצבו מעל ראשי, נוגעים מפעם לפעם בשני צדי
לחיי, בסופם חושך מעונן. הורדתי מבט והבחנתי בצורתן האנושית של
זוג רגליים שכנראה גם השתייכו למישהו חיי וקיים או במקרה הגרוע
לאיזושהי ישות. הרגליים התקפלו בחיבוריהן וראיתי גוף ארוך ורזה
עליו הבליח האור האדום של האש שפלשה לכל מקום ובקרוב, בקרוב
מאוד, יכוסה כל היער בלשונותיה וצבעיה השונים ואז תבלע גם את
המפלצת הזאת, גיא, ערן ואותי... ואת הגיטרה הקלאסית שלי משנת
68, אוצר לכל דבר.
צחוק הרעם חלף בין העננים והשמיים שהחלו מחליפים את צבעם
לאפור. חזרתי להביט בגוף המגושם, במוט גדול נוסף שבמרכזו.
מסיבה לא מובנת חזרתי להרגיש תשוקה מינית כלפי הגוף כשלא היה
לי מוסג למי הוא שייך, כלפי המוט הנוסף שחייב להיות איבר מין
גברי עומד, בהנחה שבעל הגוף הוא גבר.
אכן היה זה גבר, גבר שאפילו הכרתי מעט, ערן הנקניק, כמובן.
''סיפקת את הרצון של גיא, עכשיו הגיע תורי, כי אני מת להזדיין
אתך. אני צמא, נורא צמאאא!'' הגוף הרזה והלבן שלו התמקם על
החזה שלי, דוחס את הצלעות שלי קרוב יותר לריאות ומקשה על
הנשימה שלי, מזדיין אחד. משהו גדול נורא, חם (כמעט שורף),
חתיכת בשר קשה וענקית נפלה על הפנים שלי, קרוב לעיניים.
''תמצוץ לי,'' צעק ערן. והחליק את החלק המוזר הזה שמעתה נקבע
להיות איבר המין שלו שכל כך לא התאים לגוף הרזה והארוך.
עץ בוער נפל מאחורי גבו, במרחק של כמה מטרים ממני. אימה הציפה
אותי כשחשבתי שהשריפה הגדולה נוצרה כתוצאה של המדורה הקטנה
והדפוקה שלנו.
''תמצוץ לי!'' צרח ודחף את הגוף שלו קדימה, מחדיר את הזין עמוק
לתוך הפה שלי.
רעם פרץ מעלי, מאוד קרוב, נדמה לי היה שהוא אפילו פגע בי,
בראשי.
הכל החשיך סביבי, הכל שקט. לא שמעתי יותר לא את הרוח השורקנית
של הסערה ולא ראיתי את השריפה הרצחנית. ידים גדולות ורכות
ליטפו את הפנים שלי, מפעם לפעם את גופי העירום. חזרתי להביט
בדמות החשוכה שלידי פותחת את הרגלים שלי לפיסוק רחב. ראיתי את
הפנים שלו.
''לא, א ב א, בבקשה לאאא!''
''שוב הופיע ריח השריפה, אך נשאר להיות עדיין חשוך ואפל.
מרוחק יותר שמעתי קול אחר, עדין יותר, נשי יותר. אמי דיברה
בקולה החד והקר מתמיד: ''איך יכולת? איך?! הוא רק בן תשע
והוא... הוא הבן שלך, לכל הרוחות!''
''תסתמי כבר את הפה שלך, אישה,'' השמיע אבי את קולו הקטן,
האבוד.
הוא החדיר משהו נוקשה לחריץ התחת הקטן שלי, נחנקתי כמעט מרוב
כאב כמוהו לא הכרתי מעולם. ''אבא, לאאא.אני מתחנן...''
''מטומטם, אני לא אבא שלך,'' הקשבתי לקול האחר והזר, מצחקק
באכזריות.
הירח הגדול נחת עלי מהשמיים השחורים, אבק הכוכבים רקד בתנועות
מעגליות ברוח. הוא אנס אותי! אבא אנס אותי! אנס אותי! אנס!
אנס! (בדיוק במילה הזאת השתמשה אמי), התלהבתי מהמילה. היא כל
כך התאימה, כל כך השתלבה, כל כך... ביטאה את הרגשות שלי.
''התעללות מינית בילדים גוררת אחריה עונש חמור מאוד,'' אמרה
מישהי אחרת. זרה בהחלט.
אמי צרחה מתוך דמעות, נחנקה ושוב מלמלה משהו. ''זה הילד...
הילד שלך! הוא רק כזה צעיר ותמים! אתה מטורף. חולה נפש! חולה
נפש...''
עונש חמור מאוד... חמור מאוד... חמור מאוד...
''עונש מוות,'' השלמתי. עונש מוות, חזר אחרי קול צורם.
אבן גדולה מאוד, שהייתה בהישג ידי, נחה בדיוק במקום של כל
האבנים האבודות... הלבבות של כל הבנים שהאבות שלהם רצחו את
הנפש הקטנה והשבירה שלהם. בידי החזקתי את האבן היקרה הזאת,
אולי יהלום שחור... הרמתי לשניה את עיני כלפי מעלה ופערתי את
הפה שלי לצעקה:
''השמים נופלים... השמיים נופלים!''
''סתום כבר ת'לוע,'' אמר מישהו בקול המנוכר שלו.
קמצתי את אגרופי, האבן הייתה מאוד חמה ונעימה למגע (הלב שלי
שהחזקתי בידי). הרמתי את ידי והשלכתי אותה קדימה בכוח רב, לעבר
הדמות הבהירה עם הידיים והרגליים הלבנות והארוכות. הדמות הרפתה
מגופי, הרמתי בפעם נוספת את האבן כדי לפגוע במרכז מצחו של אבי.
הכיתי בו פעם אחר פעם בכוחות מחודשים בעוד שאני מוסיף ''תבלע
את זה, זה הלב שלי... תבלע!''
''דייייי!'' צרח אחד נוסף. הם רבים, נורא רבים!
לא יעדתי חשיבות רבה לתגובת שווא, המשכתי להכות ולרסק את
הגולגולת המכוערת שלו, מבריקה בשל רטיבות הדם המוגזמת. הרסתי
את הגוף הלבן והמזוין שלו בידיי שלי.
''מספיק. הוא מת,'' שמעתי את הצעקה של אותו קול שדיבר אלי
מקודם.
מת? באמת מת? למה מי מת? חייכתי. להפתעתי הרבה הזין הארוך
והלוהט של ''המת'' עדיין עמד במלוא זקפתו. תהנה, חשבתי לעצמי.
לפני קריסת השמיים עלי להשלים את הנקמה שלי. הצמדתי את ידי
לשתי זרועותיו הלבנות ומוכתמות בדם וגררתי את הגוף הרזה וחסר
הצורה (של אבי) אחרי. כשהגענו אל המקום ההוא, המקום החשוך
והתהומי, דחפתי את הגוף המזובל ברגלי לתוכו, לתוך האבדון
החשוך. השריפה בערה מאחורי, כמעט משיגה אותי, אבל אני חייב
לסיים...
בניסיון אחרון דחפתי את הגוף המגושם קדימה עוד קצת. בתנועה של
זחילה הגופה החלה לפול מטה, מוכנה לקפוץ לתוך הגיהינום. התחלתי
לצחוק פתאום בכל רם, לצחוק לאדישות של הלילה האפל והדפוק. לא
יכולתי להתאפק, המראה הסוחף פשוט הלהיב אותי. לא היה איכפת לי
כבר מהשמיים הארורים, מהשריפה, מהחברים שלי, מהירח המדמם...
שימשיך לרוקן את גופו העגלגל מנשמה מסריחה. כל מה שהעסיק אותי
היה הסיפוק (שהרבה יותר נפלא מכל סיפוק מיני מלאכותי), העובדה
שמשימת חיי הושלמה. הייתי האיש המאושר ביותר בעולם האבוד
והמכוער הזה...

פקחתי עיניים, מחכה שראייתי תסתדר. גיא בהה בי באותו מבט חולני
ומימי שהכרתי קודם לכן, אור הירח השתקף בעיניו המרוחקות.
האופוריה של מצב רוחי המרומם ירדה לתסכול כבד של קצה חוט
ההבנה.
''אני לא יודע מה אתך, אבל אני לא זוכר דבר,'' הודה בפני בקול
הנמוך והשונה שלו, ''רק הזיה, אוטופיה מזוינת. מה אתך? אתה
זוכר אולי קצת ממה שקרה לנו הלילה? ולאן כולם התפזרו בכלל,
קיבינימט?''
התחלתי להנהן לאט לאט בזמן שאני שומע את עצמי אומר וסותר:
''ל-א, אין לי שמץ של מושג ירקרק''.
תמונה של ערן נופל מטה אל תוך תהום היער חלפה מול עיני לרגע
קטן, מוחשי. התקרבתי אליו והנחתי את ראשי על כתפו, את ידיי
כרכתי סביב הגוף החם שלו ושוב עצמתי את העיניים שלי בחוזק,
דמעה גדולה ומלוחה ניגרה מהן והתנגשה בלחיו של גיא ובמסלולה
התגלגלה מטה במורד צווארו, ניצוץ חד נגע בה ונעלם.
העליתי חיוך קטן ומפוחד, מגע ידי התעצם על גופו. ''אכן סתם
אוטופיה, אוטופיה מזוינת של הסם''. השתתקתי לרגע קט ובהיתי
בידי שהיו מוכתמות בנוזל אדמדם ומיובש, הרגשתי תחת מגע ידי את
הדופק המטורף של גיא או שמא שלי... ואולי משותף של שנינו.
"תבטיח לי שתשאר תמיד איתי, גיא. אל תעזוב אותי אף פעם, כי אני
רוצה להיות כאן אתך ולתמיד''. הבלים. הייתי כל כך רחוק
מהמציאות, בעצם העדפתי להאמין בתקווה הקטנה ולא ממשית הזאת.
גיא נטל את כף ידי לטמון בידיו בעלות מגע חמים של קסם.
בדיוק ככה רציתי שהכל יישאר, שהרגעים הללו יקפאו לנצח. רציתי
אותו קרוב אלי, עם כל האנוכיות שלי - אולי אפילו חלק ממני. כך
חשקתי לראות את שנינו מתבגרים, עוברים את חלל הזר הזה של הזמן
העצום בדממה כה מרגשת, כזאת רכה ושבירה. תחת אור הירח האנושי
וזהרורי חשקתי לדלג על כל הקשיים והמטרדים שאורבים לנו בדרך,
להשאיר את העבר הקודר מאחורינו, לחלוף עם כל התמימות הילדותית
שלנו ובדיוק כך לאט לאט להזדקן יחד. בסופו של דבר, לקול הרוח
השורקנית ונעימותה הקרירה, לעצום את עינינו ולמות, מחובקים.