כשהייתי למעלה היה לי קר וטוב עד שנקראתי שוב למעטה. ירדתי
במהירות במדרגות, הרגשתי איך כולי נמתח מרוב המהירות חשבתי
לעצמי כמה זמן זה ייקח הפעם ?.
כשהייתי למעטה אימא שלי דיברה איתי כשהתחלתי לנזול על הספה.
אימא שלי אמרה משהוא על פוטנציאל לא מנוצל ועל למה אני לא
משתדל יותר. נשימותיי נעשו כבדות כשהתחלתי לחשוב עוד כמה זמן
נשאר לי. התחלתי להתפשט בחדר השמש האיצה את התהליך ואני בחוסר
אונים מוחלט נהייתי קל ועליתי שוב למעלה בדרך שמעתי אותה
ממלמלת משהו על אי יציבות ועל בזבוז זמן
עליתי לאיטי בכבדות החום התחלף בקור ואני לא ידעתי אם יש לי
כוח לעצור את זה הרגשתי פסיבי ותשוש.
הקור למעלה צינן אותי ושוב לא הרגשתי טוב או רע פשוט חסר
אונים.
לאחר זמן מה שוב נקראתי למעטה רציתי להגיד שאני לא רוצה ושטוב
לי כאן אבל שוב היה כבר מאוחר מידי.
נזלתי למעטה עם אותם מחשבות ישנות וידועות.
אכלנו למעטה מבעד לחלון הגדול הרגשתי את השמש וכפחת עלי ותהיתי
למה כל זה ?. הרגשתי עייפות התחתי לאכול יותר ויותר לאט ניסיתי
להלחם בבלתי נמנע ולא הצלחתי בדרך חזרה למעלה שמעתי את אבא שלי
מציע משהוא על טורבינות לניצול האנרגיה התמונה בי.
נשברתי המעגל האין סופי הזה התיש אותי עשיתי חור בתקרה ועליתי
למעלה בדרך שמעתי קול חלוש זה היה קריאותיה של אימי אך הן היו
חלשות מידי ולא גרמו לרדת עליתי מעל השמש והיום אני כאן מחוץ
למחזור אך בכל זאת עדיין שומע את אימי קוראת לי למעטה
