נתנו לך שם של עץ. מה אתה רוצה? שעכשיו אני אתפוצץ? כן, אתה
בהחלט דומה לעץ... גבוה, חזק ואצילי, בדיוק כמוהם. ומה אחר כך?
תתקע שורשים באדמה? הרי אתה אחד מן האנשים הכי חיים שהכרתי,
חייב להסתובב כל היום, כמו שד טזמני מסדרות מצויירות. והרגש
שלך, מכוסה בקליפה עבה שמכסה את המוח שלך, כי אני ואתה מאמינים
שהרגש לא נמצא בלב. הלב הוא משאבה, לא מרכז רגש, ואת זה עוד
הצלחתי להבין בשיעור ביולוגיה המשעמם.
נראה כאילו אין לך צרות, בעיות ושאר עניינים, וזה ממש מתסכל.
למרות שאם חוקרים ביער ואיתך מדברים, ניתן להבין שיש לך כמה
דברים... אבל אתה עץ, על הבעיות שלך אתה לא מדבר. אתה זורק
לחלל האויר הערות מוזרות, שמנסות להשאיר אותי חסרת מענה. אבל
עץ יקר שלי אתה כבר יודע מה אני רוצה לך לענות. הפרי שלך, לא
ניתן למאכל ואפילו רעיל. זה מה שאתה מנסה לעשות, להרעיל אותי.
במילים, הבעות פנים ותנועות וזה אפילו הצליח. וכשאני באה להגיד
משהו בנושא אתה מתעצבן. מה לעשות ששכחתי שאתה עץ? ואתה שכחת
שאני בן אדם, ושאני, לא כמוך, עושה טעויות. אז השארתי אותך
לבד, ביער, בלי מטרייה שתשתה קצת מי גשם, וקראתי לחוטב העצים
שיבוא ויכרות אותך, ויעשה ממך שולחן עץ אלון, שיעמוד אצלי בבית
באמצע הסלון. אלון.