המחשבות שלי הן מכשפות:
בלי מטאטא, אך עם מבט שקוף.
הן משגעות אותי, הן מלטפות, בוכות.
כשמשאירות אותי בריקנות, בורחות.
 ראשי עטוף ברוח מקומטת.
 מולי עיניים של זאב      
 הנשמה שלי, היא שוב נשרפת,
היא שוב נשחטת מכאב.        
אני יושבת על ענן רטוב
לא יתייבש הוא מדמעותיי-
אני תולה אותו על וו של הירח
ומחזיקה, שלא ייפול, בשתי ידיי.
ריצפה קרה מדי לישון עליה לבד
כרית קרועה קוראת להניח את הראש.
השמיכה חונקת, מתעוורת,
לוחשת: אין ממה לחשוש,
היא מרגיעה, אבל אני פוחדת:
אולי מחר השמש לא תזרח?
פוחדת להתעורר לבד בחושך
עם מחשבה אחת: הכל חלף ...