ישבתם שנים,
על הדשא הרך.
עצמתם עיניים,
הרגשתם את האויר הטל.
הייתה זו שעת ערבים,
חיכיתם לשקיעה
שהשמש תבלע באופק הקר.
שפתחתם את עינייכם ,
השמש התחילה לרוץ,
לברוח מהעולם הורוד
ושקעה בצבעי אפור.

שזרה חוטים של לבן
בשמים השחורים
ואתם ניסיתם לדמיין את השקיעה בצבעים
ניסיתם כחול וניסיתם ירוק.
ניסיתם את כל הצבעים האפשריים.
אך לא יכולתם לראות את השקיעה בצבעים.

לובן קרנייה השתלבו עם כהות עיניכם
ושידו נגעה בשיערך
ידעתם את הסוף.
כי אי אפשר לראות את השקיעה בצבעים,
אם השמש שוקעת בלבן ושחור.


מוקדש לנועה שלו, שלא יכולה לדמיין את השקיעה ללא צבעים.