לעולם לא אשכח אותו
הוא אומר בשבילי את הכל
כל דבר שאראה או אגע בו
הוא יאמר לי הכל
זה רגע כזה
לכל אחד יש
שאומר לך, לפני כל דבר שאתה עושה
הוא אומר לך משהו
כל אחד בוחר רגע
או שהרגע הזה נבחר מעצמו.
אני זוכרת אותו, את הרגע
זה רגע של מראה שמעולם לא ראיתי
וזה גם רגע של הרגשה, שמעולם לא היתה לי
רגע כזה שאומר הכל על משהו
אבל אי אפשר לאמור עליו כלום
המראה: כביש, שחור ומלא שקעים כואבים, עליו שכוב ילד, קטן,
קטנטן, קפוא, רזה ופצוע, רועד.בוכה, בפנים יבשות לגמרי,
בעיניים קפואות.
וצועק בקול חרישי, בלי קול. דממה משגעת מפלסת את דרכה באויר
החונק, אליי, לחדור לתוכי.
ואז הלכתי, כי לא היה לי מה לעשות, ולא היה בי כח, והיה בי פחד
שרק אזיק לו, לילד, כמו כולם, כמו תמיד. והוא הלך איתי, הרגע
הזה. לתמיד.